צוריק אין מושב זקנים

ר’ דוד:

(אל ג’ייקוב): זה קרה בדיוק כפי שהאבא חשש בתחילה. בהתחלה הילדים עוד נהגו לבקר אותו, ואפילו הכלות והנכדים היו מגיעים לבקר. ובכל פעם היו מביאים לו מתנות. אבל ככל שעבר הזמן, הביקורים הפכו נדירים יותר ויותר, עד שהם פסקו לגמרי. והוא יושב שם במושב הזקנים ימים ולילות שלמים בבדידות גמורה, וכבר נמאס לו לגמרי מהחיים שלו, והוא חושב במרירות על הדור הזה שהוא הקים. אני יודע זאת, כיוון שאני האדם היחיד שמבקר אותו בתדירות גבוהה. ואילולי אני, הזקן היה אולי יוצא מדעתו, כיוון שאין לו שם חברה, אין לו שם עם מי לדבר, והוא בודד ועזוב.

(שלושת אחיו של ג’ייקוב נראים מטיילים בין העצים, והם ניגשים אל ג’ייקוב ור’ דוד).

ג’ייקוב:

(אל האחים): שלחתי מכונית כדי להביא את האבא לחתונה.

ראובן:

אבא אולי כבר לא ירצה אחר כך לחזור אל מושב הזקנים.

שלום:

יכולות להיות מכך צרות וסקנדלים, ועניינים שלמים.

ברוך:

בוודאי שיהיו איתו בעיות אחר כך, הוא לא ירצה לחזור.

ג’ייקוב:

גם אני מפחד מאותו הדבר, אבל המצפון שלי והלב שלי לא מאפשרים לי, שהאבא הזקן לא ישמח בשמחה של הנכדה שלו. הוא הרי תמיד כל כך אהב לעזור לקטנים. הוא תמיד היה נושא אותם על כפיו, ודווקא הוא לא יהיה בחתונה? חבל שאתם לא שמעתם את הטענות של ר’ דוד. (אל ר’ דוד): ספר להם גם כן בדיוק כפי שסיפרת לי, כדי שגם הם לפחות ידעו את מצבו של אבינו.

ר’ דוד:

(מספר שוב את אותו הדבר): אני מספר את מה שהאבא אמר לי, ואת מה שאני רואה, מכיוון שאני הנפש החיה היחידה שמבקרת אותו בקביעות. הוא אומר לי כל הזמן, שזה קרה בדיוק כפי שהוא חזה מראש. בדיוק כפי שזה התרחש. ממש בהתחלה עוד היו הילדים שלו מבקרים אותו, אפילו הכלות עם הנכדים היו מגיעים לבקר אותו, ובכל פעם היו מביאים לו מתנות. אבל ככל שעבר הזמן הביקורים נעשו נדירים יותר ויותר, עד שהם פסקו לחלוטין. ואני רואה איך הוא יושב במושב הזקנים בבדידות גמורה בתוך היופי המדומה שלו, והוא עושה חשבון נפש על כל חייו שחלפו, ומדבר במרירות ובכאב על הדור הזה שהוא הקים. אני יודע הכל במדויק, כיוון שאני הנפש היחידה שמבקרת אותו בקביעות ובאופן תדיר. ואילולי אני, הזקן היה אולי חלילה יוצא מדעתו. מכיוון שהוא לא מתחבר שם עם אף אחד, והוא בודד, עזוב וממורמר.

שלום:

כל אחד שקוע בתוך העסקים שלו.

ראובן:

החיים רודפים.

ברוך:

האבא בוודאי צודק, זה באמת עוול, וצריך לבקר אותו לעיתים קרובות יותר.

האורחים מתחילים להגיע בזה אחר זה לחתונה. האורחים מביאים איתם מתנות, ונותנים אותן לאדם המיוחד שתפקידו לקבלן ולהניחן בצד. התזמורת מתחילה לנגן. מגיעים רב, שמש עם חופה מקופלת. הרב מתיישב ליד שולחן ומתחיל להכין ולכתוב את הכתובה. פתאום מגיע ר’ יואל-גדליה. כולם רצים לקראת ר’ יואל-גדליה: ר’ דוד, הבנים, הכלות והנכדים, החתן והכלה. כולם מקיפים את ר’ יואל-גדליה הזקן, מנשקים את ידיו ואת פניו.