היום, 31 ביולי, בדיוק לפני 533 שנים, היה היום האחרון בגירוש יהודי ספרד. עד למועד זה, 31 ביולי 1492 נדרשו כל יהודי ספרד, שלא התנצרו, לעזוב את הממלכה.
צו הגירוש הוצא על ידי המלכים הקתוליים פרננדו השני מלך אראגון, ואשתו איזבלה הראשונה מלכת קסטיליה, ששאפו לאחד את ספרד מבחינה דתית, וביקשו לחסל את המיעוט היהודי. הצו, הידוע גם בשם “צו אלהמברה” או “צו גרנדה”, דרש מכל היהודים שלא התנצרו לעזוב את ספרד תוך שלושה חודשים.
מאות אלפים מבני הקהילה היהודית, שסירבו להתנצר, עזבו את ספרד ונדדו למדינות צפון אפריקה, ארצות הבלקן, האימפריה העות’מנית וארץ ישראל. רבים אחרים בחרו להישאר והמירו את דתם, חלק המשיכו לשמור על מצוות הדת היהודית בסתר, וחלק אחר אימץ את הדת הנוצרית.
גירוש יהודי ספרד היה סופה של תקופה ארוכה של רדיפות דתיות אחר היהודים, שהחלה עם חזרת הנוצרים לחצי האי האיברי ודחיקת המוסלמים ששלטו באזור. תחת השלטון המוסלמי המתון נהנו היהודים מפריחה תרבותית, רווחה כלכלית ושוויון זכויות. מה שנקרא תור הזהב של יהדות ספרד.
הכיבוש מחדש של חצי האי האיברי בידי הנוצרים מהמוסלמים נקרא רקונקיסטה, והוא ערך כ-700 שנים, מסוף המאה השמינית, בקרב קובאדונגה בשנת 722, ועד לסוף המאה החמש-עשרה, בתחילת שנת 1492. במאות ה-14 וה-15, עם התקדמות הרקונקיסטה, גברו הרדיפות אחר היהודים, שבשיאן פעלה האינקוויזיציה, בעיקר נגד יהודים מומרים, שהמשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות.
חמש שנים לאחר גירוש ספרד, בשנת 1497 גורשו גם יהודי פורטוגל, ושנה לאחר מכן גורשו יהודי ממלכת נווארה. בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל אזורי השליטה של בית המלוכה הספרדי בדרום איטליה, ובאיים סיציליה וסרדיניה. הגירוש וטיהור הממלכה הספרדית מכאלו שאינם נוצרים לא חלו על היהודים בלבד, וגם המוסלמים, שנותרו בחצי האי האיברי לאחר השלמת כיבושו בידי הנוצרים, גורשו או נאלצו להתנצר.
שנת 1492 היא שנה חשובה מאוד בהיסטוריה, לא רק של עם ישראל, אלא של העולם כולו. בתחילת אותה שנה הושלם כיבוש חצי האי האיברי בידי הנוצרים, בסוף יולי אותה שנה הושלם גירוש יהודי ספרד, וב-3 באוגוסט 1492 יצא קריסטופר קולומבוס אל מסעו הראשון להודו, מסע, שבסופו הגיע ליבשת אמריקה.
שנת 1492 הייתה סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה. ימי הביניים החשוכים ביבשת אירופה תמו, והחלו ימי הרנסנס, ימים של פריחה תרבותית, מדעית וחברתית, שהפכו את אירופה לגורם עולמי מוביל. במקביל, מדינות האסלאם שעד אותה תקופה נהנו מפריחה ושגשוג, החלו לשקוע, ועולם חדש של הזדמנויות נפתח ביבשת אמריקה.
גירוש ספרד הטביע חותם עמוק על הקהילות היהודיות. בצד הזעזוע מעצם הגירוש, יהודי ספרד המגורשים הביאו עמם לקהילות השונות, שאליהם הם הגיעו, את העושר התרבותי של קהילת יהודי ספרד, שפרחה בימי תור הזהב.
ליהודי ספרד המגורשים וגם לחלק מהאנוסים היה חלק חשוב בתנועות ובמגמות, שהתפתחו עם השנים בעולם בכלל ובחברה היהודית בפרט. יהודים ואנוסים היו מעורבים במסעותיו של כריסטופר קולומבוס לגילוי אמריקה, וגם לקחו חלק חשוב במהפכות מחשבתיות ומשיחיות, כמו תנועת השבתאות, שנהרה אחר שבתאי צבי מאיזמיר, תנועת הפרנקים, תנועת הנאורות, וגם בעלייה מסיבית לארץ ישראל, והפיכת העיר צפת למרכז תורני חשוב ומשפיע.