היום בערב נקרא את מגילת אסתר, ונספר על המן הרשע ותוכניתו להשמיד את כל היהודים. אל מול המן ותוכניתו הזדונית עמד מרדכי היהודי, שבעזרת בת-דודו, אסתר המלכה, טרפד את תוכניתו של המן, והציל משמד את כל הקהילות היהודיות מהודו ועד כוש.
המגילה מספרת שהָמָן היה בנו של הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, כנראה נצר למשפחת אגג מלך עמלק. על מרדכי מספרת המגילה שהיה בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ – אִישׁ יְמִינִי, כלומר משבט בנימין. ומי היה קיש, הסבא רבא של מרדכי? קיש היה אבי שאול, המלך הראשון שמלך על ישראל.
פרטים אלו מחזירים אותנו אל ספר שמואל א’ פרק טו’, שם מסופר ששמואל מורה לשאול המלך לצאת למלחמה נגד העמלק: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.
העמלקים נחשבו לבזויים שבין אויבי ישראל. הם היו שבט נוודים שפעלו בצפון חצי האי סיני ובדרום ישראל והתפרנסו משוד, גזל וביזה. אומנותם של העמלקים הייתה מתקפת פתע, בעיקר על חלשים שאין בכוחם להתגונן. העמלקים זינבו במחנה בני ישראל בצאתם ממצרים ולכן ציווה אלוהים – זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
אבל עם ישראל, רחמנים בני רחמנים וגם חמדנים, ובמשך הפרק בספר שמואל מסופר: וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם. כאשר מגלה שמואל, ששאול לא ביצע את הוראת השמדת העמלק עד תום, הוא אינו מקבל את הסבריו של שאול למעשה וגוזר עליו: קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. כלומר, שאול איבד את המלוכה בגלל שריחם על אגג העמלקי.
בהמשך מסופר ששמואל הורג את אגג, תוך שהוא אומר לו את המשפט העוצמתי: כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ. אך כנראה שלא רק על אגג חס שאול, וכך שלושה דורות אחרי שאול פוגש בשושן הבירה מרדכי, נכדו של שמעי, אחי שאול, את המן הרשע, נצר לאגג העמלקי, שרוצה להמשיך את מסורת העמלקים ולהשמיד את היהודים, שבאותה תקופה היו חלשים בגלות פרס.
ומה התובנה המתבקשת מסיפור המגילה? המסר ברור – המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים, והאכזריות, שטבועה בתרבותם של עמים מסוימים, סופה שתחזור ותכה גם דורות קדימה.
את התובנה הזו אנו צריכים להפנים גם בימינו. אסור לנו לשכוח את שעשו לנו הפלסטינים ובראשם החמאס, אסור לנו לסלוח על מעשי הרצח, האונס והאכזריות כלפי חלשים חסרי מגן ובעיקר אסור לנו לרחם, לחמול ולוותר. שנאת הערבים ליהודים ואכזריותם קיימת מזה דורות רבים, ומי שהופתעו ב-7 באוקטובר מעוצמת הרשע והאכזריות, הם אלו שהתעלמו מההיסטוריה ובחרו לחמול, לסלוח ולוותר.
מול הרשע המפלצתי והשאיפה של הפלסטינים להשמיד את העם היהודי נדרשת תגובה החלטית, עוצמתית ונחושה. על מעשי הפלסטינים ב-7 באוקטובר חייבים לנקום כמאמר המשורר – נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן.
לכן, את החמאס צריך להשמיד, עד אחרון מנהיגיו, מפקדיו וחייליו, ובשום פנים ואופן אסור לוותר ולהסכים לכל פשרה. כי מי שמרחם ומתפשר היום, גוזר גזרת מוות אכזרי על הדורות הבאים, ואי אפשר לתלות את עתיד הדורות הבאים בתקווה לשידור חוזר של נס פורים.