סיימתי לקרוא את ספרו המצוין של יוּסֵף חדאד – תנו לי להסביר. “הספר שלפניכם אינו ביוגרפיה ואינו סיכום קריירה“, כותב יוּסף בתחילת הספר. הספר מתאר את דרכו של יוּסֵף, אותה הוא מציג בצדק, כמיוחדת, שונה ומאתגרת, עובר בתחנות חייו, ומאפשר לו, בשונה מהמסרים התמציתיים בפוסטים ובסרטונים, “לשפוך על הדף הכול, בלי פילטרים“.
בשפה קולחת ומרתקת מספר יוּסֵף את סיפור חייו, ילדותו, נעוריו, שירותו בצה”ל, סיפור פציעתו, ומתמקד בעיקר סביב פעילותו בעמותה ערבים זה לזהה ובפעילות ההסברה שלו להגנה על שמה הטוב של מדינת ישראל.
בספר מציג יוּסֵף את דעתו ותפיסת עולמו בנושאים אקטואליים כמו יחסי יהודים וערבים בתוך המדינה, מעמד האזרחים הערבים במדינה, המדיניות הישראלית מול שכנינו, מדיניות פנים ואסטרטגיות ההסברה.
קראתי את הספר בנשימה עצורה, וחשתי בעת הקריאה כאילו יוּסֵף יושב לידי ומדבר בקולו שלו מתוך דפי הספר. מצאתי בספר התאמה בין דעתו של יוּסֵף לבין דעתי במספר נושאים. כך לדוגמא בנוגע ללימוד שפת הערבית. יוּסֵף טוען, ואני לחלוטין תמים דעה עמו, שבוגר 12 שנות לימוד במערכת החינוך בישראל, ואין זה משנה באיזה זרם חינוך הוא למד, חייב לדעת על בוריין עברית, ערבית ואנגלית.
בעניין הזה אוסיף ואומר, שלימוד השפה הערבית על-ידי היהודים, או השפה העברית על-ידי הערבים, אינה מספיקה, ובצד לימודי השפה חייבים ללמד גם את ההיסטוריה, את התרבות, את המסורת, את עיקרי הדת ואת המנהגים. רק כאשר נכיר לעומק, אלו את אלו, נוכל לחיות בכבוד אלו בצד אלו, או לחילופין להילחם ביעילות זה נגד זה. אני אישית מאמין, שאם נכיר זה את זה לעומק, נוכל לחיות זה לצד זה בלי להילחם.
ואם הזכרתי ענייני מלחמה אז הרשו לי לצטט קטע מהספר:
“אני מאמין שאם המלחמה היתה מתנהלת בצורה נכונה, היינו יכולים לסיים את המלחמה בשלב מוקדם יותר. אחד הדברים שמנעו זאת היה הלחץ הבינלאומי שהשפיע על מקבלי ההחלטות.
לעסקת החטופים בנובמבר 2023 הגענו אחרי לחימה חזקה בשטח, כשחמאס חנוק ומתחנן להפוגה. עד לאותו זמן לא הוכנס סיוע הומניטרי לרצועה. לפי דיווחים רבים, הלחץ של העזתים השפיע מבפנים ומחבלי חמאס עצמם היו נואשים למזון, לדלק ולתרופות.
תדמיינו את המגף של צה”ל דורך על הצוואר של החמאס; זה בדיוק היה המצב. לאחר מכן זרם הסיוע ההומניטרי לעזה בכמויות גדולות, גם כאשר המלחמה נמשכה וגם כאשר החמאס רצח שישה חטופים שלנו בדם קר במנהרות……
האבסורד הוא שעם כל הסיוע שנכנס בלחץ הבינלאומי, העולם עדיין נגדנו. עדיין דורשים מאיתנו עוד. עדיין העמידו אותנו לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג, והוציאו צווי מעצר לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון לשעבר גלנט. עדיין ממשלות בעולם מטילות עלינו אמברגו נשק, ועדיין באו”ם מקדמים החלטות אנטי-ישראליות“.
יוּסֵף חדאד הוא פטריוט ישראלי, לוחם אמיץ למען המדינה, הן בשדה הקרב והן בחזית ההסברה, וסיפרו הוא ספר חובה לכל ישראלי – יהודי, ערבי, דרוזי כל אחד אחר.
אני מקווה שיוּסֵף ישתלב בעתיד במערכת הפוליטית ובתפקידי ביצוע ציבוריים. מדינת ישראל והחברה הישראלית זקוקות לאנשים טובים, ישרי דרך ואמיצים כמו יוּסֵף, באותן צמתים ובאותם תפקידים, שבהם מתקבלות ההחלטות החשובות, שמעצבות את דרכן של המדינה והחברה.