הטעות האיומה והדרך לתיקון

לצד האמפתיה העצומה, שהציבור הרחב רוחש לסבלם של החטופים ובני משפחותיהם, לצד השמחה המתפרצת, שחובקת את כל קצוות העם עם השבתם הבייתה של כל חטופה או חטוף, לצד העצב העמוק, שעוטף את כולנו עם כל ידיעה על רצח חטופים ועם החזרת גופות הנרצחים, לצד כל אלו הולך וגובר הכעס הציבורי על התנהלות חלק ממשפחות החטופים, שהובילה להקשחת עמדות החמאס, והותירה את החטופים זמן כה רב במנהרות האפלות.

אביו של מתן צנגאוקר אמר השבוע, שהמחאה לשחרור בנו מזיקה. “אני חושב שזה מזיק לילד“, אמר האב. “המחיר שלו עולה כשרואים את כל הברדק ברחובות, וכן, זו תעודת הביטוח, הוא הפך להיות הג’וקר“.

חישבו לרגע מה אתם הייתם עושים אילו הייתם אנשי חמאס המחזיקים בחטוף, שאמא שלו מבטיחה, שאם בנה יחזור כגופה בשקית, היא תהפוך את ראש הממשלה לסמרטוט, שאיתו היא תנקה את האסלה. האם דברי האם אינם סיבה טובה, בעיני אנשי הטרור הרצחני, להחזיר את גופת הבן בשקית, או לפחות להחזיקו חטוף במנהרה ככל שרק אפשר?

אבל את הכעס ואת האצבע המאשימה אסור להפנות אל בני המשפחות האומללים. אין אדם נתפס בשעת צערו, נאמר בגמרא, ואין לנו לדון את בני המשפחות על הטעויות האיומות שהם עושים. את הכעס ואת האצבע המאשימה אנו צריכים להפנות אל אותם אנשים, שמנצלים את מצוקת המשפחות, ומסיתים אותן לניגוח הממשלה והעומד בראשה.

מיד לאחר ה-7 באוקטובר הקימו רונן צור, יחצ”ן ופרסומאי ממובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, וכמה מחבריו למחאה את מטה משפחות החטופים. המטרה הרשמית הגלויה הייתה איסוף מידע על החטופים ופעולות לשחרורם. רונן צור, איש מוכשר ומקושר, הפעיל את חבריו ואת קשריו, הקים מטה תקשורתי, והחל לפעול לאיסוף מידע והפעלת לחץ לשחרור החטופים.

אבל מאחורי הכוונות הטהורות לכאורה, הסתתרה תוכנית אחרת לגמרי. אט, אט לאחר שהכאוס הלך והתבהר, גופות הנעדרים זוהו ומידע על החטופים שבידי החמאס הלך והצטבר, מטה משפחות החטופים החל לפעול, בהנחיית צור וחבריו, כנגד הממשלה, תוך שהוא מאשים את הממשלה באחריות לטבח ולחטיפה, דורש את שחרור החטופים עכשיו בכל מחיר, ומתנגד לכל החלטה ופעולה של הממשלה.

חלק מהמשפחות, שלא קיבלו את הדרך, שצור וחבריו התוו, פרשו מהמטה והקימו את פורום הגבורה, אליו הצטרפו גם בני משפחות שכולות, שנתנו גיבוי לממשלה, ודרשו מאבק ללא פשרות מול ארגון הטרור הרצחני. עם הזמן גם במטה המשפחות הבינו, שמטרותיו של צור אינן דאגה לחטופים, ובלחץ חלק מהמשפחות הוא פרש מפעילות במטה.

רונן צור פרש, אבל הרוח הלעומתית כנגד הממשלה לא סרה מהמטה, ובמיוחד לא סרה מקבוצת בני משפחה, שהגישה הלעומתית העלתה אותה על כנפי התקשורת, והפכה אותם לידוענים מבוקשים, שככל שדבריהם היו יותר גסים ותוקפניים, כך התקשורת הדהדה אותם יותר ויותר, והעדר שנהר אחר הסיסמאות הלעומתיות הלך וגדל.

והלעומתיות הזו, שיצרה מנגד מחאה של הציבור, שהבין את גודל הטעות, שיחקה לידי האויב, הקשיחה את עמדותיו, האריכה את המשא ומתן, ונתנה חומר דלק נוסף למתנגדי הממשלה, שהאשימו את ראשיה בעיכוב שחרור החטופים.

אחת החטופות ששוחררה לאחרונה סיפרה כיצד שוביה התמוגגו אל מול הדיווחים על המחאות נגד הממשלה, ועל הפילוג בחברה הישראלית. גם ראש השב”כ, רונן בר, בפגישה עם בני משפחות החטופים, אמר להם, שמחאתם מחזקת את עקשנות החמאס. אך באותה נשימה חיזק אותם ראש השב”כ ואמר שהמחאה טובה לשיח הציבורי. מעניין לאיזה שיח כיוון ציבורי ראש השב”כ.