אי שם, בשנות השבעים של המאה הקודמת, כתב המשורר דן אלמגור את שירו צער בעלי חיים, שהולחן על ידי בני ברמן, שגם שר את השיר. ביצוע נוסף של השיר, שזכה להצלחה, היה של צמד העופרים.
אלמגור, אמן המילים השנון, מצביע באלגוריה משעשעת על כסילותו של הלך הרוח הציבורי, שמוצא את השלילי בכל מהלך הגיוני, ואת החיובי בכל מהלך שאין בו שום היגיון.
גם בימים אלו חוזר על עצמו הניגון, והלך הרוח הציבורי, שמובל על-ידי גיבורי התקשורת, הפרשנים והמומחים למיניהם, עסוק בחיפוש ובמציאת השלילי והלא הגיוני בכל מהלך שיש בו הגיון, ובו בשעה מאדיר ומעצים חוסר היגיון ומעשים מטופשים.
צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים
אֵי שָׁם בְּדֶרֶךְ אֵל הָעִיר
רָכַב לוֹ סַבָּא עַל חֲמוֹר
נֶכְדּוֹ הַקָּט וְהַצָּעִיר
צָעַד בָּרֶגֶל מֵאָחוֹר.
אָמְרוּ כֻּלָּם פָּשׁוּט נִבְזוּת
אֵיךְ הַזָּקָן מֵעֵז לִרְכַּב
בְּעוֹד הַיֶּלֶד הַפָּעוּט נִסְחַב בַּרֶגֶל אַחֲרָיו.
אֵי שָׁם הַרְחֵק הַרְחֵק מִפֹּה
רָכַב לוֹ נֶכֶד עַל חֲמוֹר
רָכַב בְּנַחַת וְסָבוֹ
נִגְרָר בָּרֶגֶל מֵאָחוֹר
אָמְרוּ כֻּלָּם לֹא יִתָּכֵן
אֵיךְ הִצְעִיר מֵעֵז לִרְכַּב
בְּעוֹד הַסַּבָּא הַזָּקֵן
נִסְחַב בַּרֶגֶל אַחֲרָיו.
אֵי שָׁם הַרְחֵק בֵּין הַשָּׂדוֹת
רְאוּ כֻּלָּם עִם בּוֹקֵר אוֹר
רְאוּ אֵיךְ סַבָּא וְנֶכְדּוֹ
רוֹכְבִים יַחְדָּו עַל הַחֲמוֹר
אָמְרוּ כֻּלָּם שְׁנֵיכֶם יַחְדָּו
וְהֶחָמוּר כֹּל כָּךְ רָזֶה
כֵּיצַד לֹא תִּתְבַּיְּשׁוּ לִרְכַּב
עַל גַּב חָמוּר מְסַכֵּן כָּזֶה.
אֵי שָׁם הַרְחֵק בֵּין הַדְּרָכִים
רְאוּ כֻּלָּם עִם בּוֹקֵר אוֹר
זָקֵן וְיֶלֶד מְהַלְּכִים
וְעַל גַּבָּם נוֹשְׂאִים חֲמוֹר
אָמְרוּ כֻּלָּם הִנֵּה עַכְשָׁיו
הַכֹּל בְּכִי טוֹב הִסְתַּדֵּר
חֲמוֹר קָטָן נִשָּׂא עַל גַּב
שָׁנִי חֲמוֹרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר