הסכם התעתועים מול לבנון

הבריחה מלבנון, לא רק שהיא חיזקה את החיזבאללה, אלא שהיא היוותה מודל ונתנה השראה לפלסטינים במאבקם מול ישראל. כתב על כך איש המודיעין תא”ל (מיל) עמוס גלבוע:

“חיזבאללה נתן לפלסטינים השראה והציב בפניהם מודל: לחץ של טרור על ישראל, הפעלת לוחמה פסיכולוגית נגדה, ניצול מירבי של דעת הקהל הישראלית הרגישה לאבדות וחפצה במנעמי החיים, והפוליטיקאים תאבי הפרסום מביאים לפינוי חד צדדי ישראלי, לנסיגה צבאית בלתי מכובדת ולהפקרת בעלי ברית.” (מתוך הספר השחור).

ההשראה והמודל שנתן החיזבאללה תורגמו על ידי הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור הפלסטינים לאינתיפאדה השנייה, אינתיפאדת אל אקצה, שהחלה בסוף ספטמבר 2000, ובמהלכה נרצחו למעלה מ-1,100 ישראלים ונפצעו כ-8,000.

בזמן שמדינת ישראל דיממה מול הפלסטינים, בגבול הצפון חלה ירידה דרסטית במספרן ובעוצמתן של התקפות חיזבאללה על ישראל. נסראללה שמר “על אש קטנה” את העימות עם ישראל, כאשר הוא מנצל את התקופה השקטה בכדי לבצר את מעמדו בלבנון, כמי שמוביל את ההתנגדות לישראל, ולחזק את כוחו הצבאי של החיזבאללה. אל מול ההרוגים והפצועים הרבים בעימות מול הפלסטינים, בגבול בצפוני נהרגו בתקופה שבין הנסיגה לבין מלחמת לבנון השנייה, “רק” 14 חיילי צה”ל ו־6 אזרחים.

החברה הישראלית קיבלה את המצב בגבול הצפוני בשמחה, שכחה את ההבטחות להבערת לבנון, התעלמה מהתעצמות החיזבאללה ואיומי נסראללה, ובעיקר התמכרה לשקט. יישוביי הצפון שגשגו, מצבם הכלכלי השתפר, התיירות פרחה, פליטי צד”ל הופקרו ונשכחו, וכל ארגוני המחאה שהובילו לנסיגה חגגו את הישגם.

ב-12 ביולי 2006, נסראללה, שמעולם לא התמכר לשקט, הרגיש בשל ומוכן לעימות. חולייה של אנשיו תקפו סיור של צה”ל על גבול הצפון, חטפו שני חיילי צה”ל והרגו שלושה אחרים. בתגובה, ישראל פתחה במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה נהרגו 121 חיילים ו-44 אזרחים, ונפצעו 628 חיילים וכ-2,000 אזרחים. במהלך המלחמה ישראל פגעה קשות ברובע הדחייה השיעי במערב ביירות, פגעה בתשתיות של החיזבאללה וחיסלה מחבלים רבים. המלחמה הסתיימה עם החלטת מועצת הביטחון 1701 על פריסת כוחות או”ם וצבא לבנון במטרה למנוע מהחיזבאללה להמשיך לפעול בלבנון.

אלא כפי שאנו יודעים, הסכמים עם הערבים שווים כקליפת השום, והכוחות הבינלאומיים הם משענת קנה רצוץ. וכך, לאורך השנים מאז מלחמת לבנון השנייה החיזבאללה השתקם, התעצם והפך לצבא גדול, חזק, מיומן ועוצמתי, המגובה על ידי איראן, וזוכה לתמיכה ואהדה רבה בעדה השיעית, שהפכה לעדה הגדולה בלבנון.

לתמיכה הגדולה, לה זוכה החיזבאללה מהעדה השיעית בלבנון, יש חשיבות עצומה לכוחו, עוצמתו ושרידותו של הארגון. הנה סיפור שמתאר את עוצמת התמיכה שלה זוכה הארגון:

ב-30 בדצמבר 1999 פוצץ מתאבד שיעי מאנשי החיזבאללה מכונית תופת בסמוך לשיירה של צה”ל. למרבה המזל בשיירה לא היו נפגעים. המחבל המתאבד, עומר חוסיין חמוד בן 20 מהכפר דובין שליד מרג’-עיון, הצטרף לחיזבאללה 4 שנים קודם לכן. לאחר פיגוע ההתאבדות סיפר בגאווה מנהיג החיזבאללה נסראללה, שאחיו של המתאבד נהרג שנה קודם לכן בקרב עם חיילי צה”ל. לאחר שהאח נהרג ביקרו ההורים אצל נסראללה, אמרו לו שהם גאים במותו של בנם, והציעו לו את יתר חמשת בניהם על מנת שיקריבו את חייהם למען מטרות החיזבאללה. “אם כולם ימותו בקרב” אמר האב הגאה לנסראללה, “אני מוכן להקריב גם את חיי שלי וחיי רעייתי”.

את מעורבותם של האזרחים השיעים, והסיוע שהם נתנו להתעצמות ארגון החיזבאללה בשנים האחרונות, גילה צה”ל בשבועות האחרונים לאחר שהוא נכנס לדרום לבנון ומצא, כמעט בכל בית, מאגרי נשק, בונקרים, ציוד ואמצעי לחימה ומקומות שהייה ומסתור למחבלי הארגון.

בדומה לתושבי עזה, גם בין השיעים בלבנון אין “בלתי מעורבים”. ארגון החיזבאללה הוא חלק בלתי נפרד מהעדה השיעית, והעדה השיעית היא בשר מבשרו של ארגון הטרור הזה. אפשר גם להניח שאילו מימש נסראללה את תוכניתו לפלוש לגליל, כל האזרחים השיעים היו נעים בעקבות מחבלי החיזבאללה לסייע בטבח, באונס, בשוד ובביזה.

למזלנו, ובעיני זה היה ממש נס, סינואר הקדים את נסראללה, ונסראללה היסס ולא הצטרף מיד. חוסר התאום הזה וההיסוס אפשרו לפיקוד הצפון להתארגן במהירות להגנה, לגייס מילואים, להזיז כוחות ולמנוע את אפקט ההפתעה. ההפתעה נמנעה, ועמה נמנעה הפלישה המתוכננת לגליל, אבל לאורך יותר משנה ניהל החיזבאללה מלחמת התשה מול מדינת ישראל, שגבתה מחיר דמים יקר, הרסה את הצפון ועקרה עשרות אלפי אזרחים מבתיהם.