קיבוץ כרם שלום נמצא בחבל אשכול בדרומה של מדינת ישראל, סמוך למפגש הגבולות בין ישראל, מצרים ורצועת עזה. שמו של הקיבוץ נבחר בשל מיקומו ותמיכת מייסדיו בכינון שלום באזור.
חגיגות שמחת תורה בכרם שלום החלו בערב החג בתפילה, ולאחריה בהקפות המסורתיות עם שירה וריקודים, שבהם השתתפו כלל התושבים, חילוניים, דתיים ואורחים שהגיעו לקיבוץ מכל הארץ.
באחת ההקפות נעמד במרכז המעגל תושב הקיבוץ, משה ידידיה רזיאל, והחל להוביל שירה אדירה של השיר “עם ישראל חי”, כאשר כולם מצטרפים אליו. בתום הריקודים התפזרו כולם לבתיהם לסעודת החג, מצפים להמשך בחגיגות ביום המחרת.
אך למחרת בבוקר בשעה 6:30 בבוקר החרידו אזעקות את הקיבוץ השלו. תשעת חברי כיתת הכוננות, ביניהם משה ידידיה רזיאל וחברו עמיחי ישראל ויצן, התרכזו בנקודת המפגש ונערכו יחד עם עוד שישה חיילי תגבור להתפרס בעמדות.
אליה בן שימול, הרבש״ץ של כרם שלום, חילק את הכוח לצמדים, שהתפרסו בין 35 בתי הישוב, כאשר ידידיה ועמיחי מהווים צמד אורגני. דקות לאחר מכן, הותקף הקיבוץ בעשרות מחבלים, שפרצו את גדר גבול באזור מעבר כרם שלום, והסתערו על הקיבוץ במטרה לבצע טבח בתושביו.
חברי הקיבוץ ולוחמי צה”ל החלו לנהל קרבות עזים עם המחבלים. במהלך השעות הראשונות של הקרבות חיסלו חברי כיתת הכוננות מספר רב של מחבלים. באחת ההיתקלויות סמוך לביתו של ידידיה רזיאל, שמעו אשתו וילדיו, שהסתתרו בבית חילופי אש עזים, שניהלו עמיחי וידידיה עם המחבלים. לאחר כמה דקות השתרר שקט וידידיה צעק: ״חיסלנו אותם!״.
תוך כדי הלחימה שלח עמיחי לאשתו הודעת וואטסאפ מרגיעה, הזכיר לה שהיום חג שמחת תורה, וביקש שתדאג שהילדים שמחים וחוגגים. עמיחי נשמע רגוע ושלו, ותוך כדי הקרבות הוא גם דאג להרגיע את משפחתו.
לאחר מספר שעות של לחימה הופתעו עמיחי ישראל ומשה ידידיה על-ידי מחבל, שהגיע מאחור, ורצח אותם.
במהלך שש השעות הראשונות לקרב לחמו בגבורה חברי כיתת הכוננות וחיילי התגבור לבדם, אל מול עשרות המחבלים שתקפו את הקיבוץ. רק בשעה אחת בצהרים הגיעה תגבורת של צה״ל לסייע לכיתת הכוננות, ועד שעות הערב הצליחו הכוחות להשיג שליטה מלאה ולהשמיד את כל המחבלים שפרצו לישוב.
עמיחי ישראל ויצן, אב לחמישה ילדים, היה בן 33 במותו, ומשה ידידיה רזיאל (רוזנברג), אב לשלושה ילדים היה בן 31 במותו. שניהם גדלו יחד בישוב פסגות שבבנימין, למדו יחד עבודה סוציאלית במכללה באשקלון, והגיעו לקיבוץ כרם שלום במסגרת הגרעין הדתי, שהגיע לחזק את הקיבוץ, שעמד על סף סגירה. הם רכשו בתים בקיבוץ והפכו לחברים מן המניין. בנוסף אליהם נפצעו שני חברים מכיתת הכוננות, ועוד תושב שמחבלים הצליחו לפרוץ אל ביתו.
גבורתם של הלוחמים, שגדלו יחד ונפלו יחד הצילה את הקיבוץ. בפעולתם הצליחו למנוע את כניסת המחבלים לבתי הישוב מלבד בית בודד אחד.
ביומה הראשון של מלחמת שמחת תורה התגלו מעשי גבורה עילאית ומסירות נפש של תושבי הישובים, חיילי צה”ל, שוטרים ומתנדבים, שהגיעו לאזור לקחת חלק ולסייע במערכה אל מול הטרור הפלסטיני הרצחני.
