הדחייה האוטומטית של כל הצעת פשרה והדברות בידי ראשי המחאה, מזכירה את הדחייה האוטומטית של כל הצעה להסדר שלום בידי יאסר ערפאת.
לערפאת הייתה מטרה אחת – חיסולה של מדינת ישראל כולה. לכן, גם כאשר הציעו לו הסדרים של חלוקת ירושלים וחזרה לגבולות 67 עם תיקוני גבול קלים, הוא דחה והתחמק.
גם לאהוד ברק וחבריו במחנה השנאה יש מטרה אחת – הפלת ממשלת נתניהו וסילוקו של נתניהו מהמרחב הציבורי. לא מדובר בהתנגדות לרפורמה המשפטית. מדובר בניסיון להפיכה אלימה ופרועה של פורעי חוק ואנרכיסטים, שדוחים כל הצעה לפשרה והידברות.
אחת מזרועות תמנון השנאה היא שקמה ברסלר, שבכנס שנערך בנהלל היא אמרה השבוע “אסור לדבר עם נאצים – יהודים או לא“. דבריה כוונו אל שיחות הפשרה שהנשיא הרצוג מקיים. “הוא מחבל במחאה במשך חודשים”, הוסיפה ברסלר.
כאמור, ברסלר היא אחת מזרועותיו של תמנון השנאה שיצר אהוד ברק. היא ובן זוגה השתתפו בשיחה המפורסמת משנת 2020, שבה פרס אהוד ברק את משנתו ותוכניתו בפני חברי פורום האנרכיסטים 555, שאומרת:
- אהוד ברק הוא האדם המתאים ביותר להחליף את נתניהו
- המחאה חייבת להתגבר ולהחריף
- מחאה מצליחה רק אם היא מצליחה לגרור את גורמי הביטחון לצאת מהכלים ולפגוע באלימות במוחים
- מימון פעולות המחאה אינו על כתפי המוחים. ברק מודה שהוא אחראי למימון המחאה, לא חלילה מכספו אלא ממקורות זרים
- אהוד ברק יקרא לחזור אל משרד ראש הממשלה, לא בבחירות אלא כקריאה נואשת להצלה, רק כאשר תפרוץ מלחמת אזרחים וגופות של יהודים, שנהרגו בידי יהודים, יצופו בירקון
זו מטרת המחאה. אהוד ברק בעזרת זרועות תמנון השנאה, שברסלר היא אחת מהן, מנסים להוביל את מדינת ישראל לכאוס, לאנרכיה ולמלחמת אזרחים, שבסופה, כך מאמין ברק, מדינת ישראל תקרא לו לחזור אל ראשות הממשלה.
לכן, ברסלר כל כך חוששת מביטול הרפורמה ומהסדרי פשרה בין הקואליציה לאופוזיציה. ברק, ברסלר וחבריהם עושים כל שביכולתם לטרפד את מהלכיו של הנשיא הרצוג, תוך שימוש באיומים על ראשי האופוזיציה שנכנעים ללחצים ונסחפים אף הם אל תוך מצולות נהר השנאה.
האם זה גם היעד שאליו מכוונים כל ההמונים שיוצאים לרחובות בעקבות מנהיגי המחאה?
האם כל אלו שמפגינים בקפלן ובמקומות אחרים רוצים מלחמת אזרחים? חולמים על אהוד ברק חוזר לראשות הממשלה?
אני מניח שרוב משתתפי ההפגנות אינם רוצים בהרס המדינה, אינם חפצים במלחמת אזרחים ואינם רוצים לראות את אהוד ברק חוזר אל משרד ראש הממשלה. הם פשוט נסחפים בנהר השנאה וההסתה, בלי לרדת לעומקם של דברים, ומבלי להבין את עומק הסכנה שמביאים עלינו ראשי המחאה.
מי שכן מבינים את עוצמת הסכנה, אך חוששים להגיב, הם ראשי האופוזיציה. הם גם מבינים שזרועות תמנון השנאה מתכננות לרוץ בבחירות הבאות, ועלולות לנגוס נתח גדול מבשרן של מפלגות האופוזיציה. ולמרות הסכנה למדינה והסכנה לעתידם הפוליטי, ראשי האופוזיציה מחרישים, ואינם מסייעים לנשיא בניסיונות לגבש פשרה.
