פרופ’ אשר כהן, מגדולי הוגי הדעות בעת החדשה, פרסם היום פוסט שמפנה למאמר קצר, שפורסם על-ידו כבר לפני חמש שנים, ובו הוא מביע דאגה ממה שהוא מכנה המהפכה המגילתית, שבמסגרתה ייפסלו חוקי יסוד (הנתפסים כחוקה) בגלל היותם מנוגדים בעיני בית המשפט למגילת העצמאות.
אני אינני רואה בעיה שמדינת ישראל תתנהל ותתקיים לאורה של מגילת העצמאות, שהכריזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מדינה יהודית, ולא מדינת כל אזרחיה, כפי שהזרמים הפרוגרסיביים רוצים לשנות את אופייה של המדינה. מדינה שבה העם היהודי, ששב מגלות ארוכה, יוכל לבנות את ביתו ומדינתו, היא מדינת היהודים.
מגילת העצמאות נפתחת בנימוק ההיסטורי לזכותו ובעלותו של העם היהודי על ארץ ישראל ואומרת:
“בארץ ישראל קם העם היהודי, בו עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי”.
כל אלו שרואים במגילת העצמאות את יסוד קיומה והתנהלותה של מדינת ישראל, הרי שהם גם מכירים בכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ושזכותנו על ארץ ישראל אינה ניתנת לעירורה.
מאז ומעולם העם היהודי היה עם רודף שלום, שבתרבותו היו טבועים כללי מוסר וצדק, אור לגויים שתרבותם האכזרית והבלתי מוסרית הייתה ניגוד גמור לתרבות היהודית.
לכן, מגילת העצמאות קבעה שמדינת ישראל תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.
יסודות החירות, הצדק והשלום, שעליה תושתת מדינת ישראל, אומרת מגילת העצמאות, יהיו לאור חזונם של נביאי ישראל, ולא על פי חזונם של נביאי האסלאם, הנצרות או נביאי השקר הפרוגרסיביים בני זמננו. יש בעולם מדינות שהתנהלותם מושתתת על חזונם של נביאים אחרים, וכל מי שחפץ בחזון זה, יכול לבחור להתגורר במדינות אלו.
אלו שבוחרים לגור במדינת ישראל ורוצים להנות מהזכויות שמקנה להם המדינה, לאורה של מגילת העצמאות, חייבים ראשית דבר לכבד את המדינה, את יסודותיה ואת ערכי התרבות היהודית שעליה הם מושתתים.
אך לפני ההצהרה על יסודות החירות, הצדק והשלום, מצהירה מגילת העצמאות שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות. לא לשיבת ערבים שנמלטו מהארץ, לא ארץ מקלט למחפשי עבודה ומשפרי איכות חיים ולא בית סלקטיבי לאליטה של העם היהודי.
מגילת העצמאות מבטיחה חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות לכל אזרחיה, ומבטיחה לשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. האם אלו פני הדברים 75 שנים לאחר הקמת המדינה? האם רדיפת הציבור הדתי והדרת התרבות היהודית בידי הקבוצות האנרכיסטיות עולה בקנה אחד עם עקרונות אלו? האם מדינת ישראל באמת שומרת על המקומות הקדושים, בפרט המקומות שקדושים לעם ישראל?
הנהגת הישוב היהודי שחתמה על מגילת העצמאות הושיטה, כמסורת תרבות ישראל, יד לשלום לשכנינו, “גם בתוך התקפת הדמים” שנערכה על הישוב היהודי באותה עת, במטרה להשמיד אותו.
אך אל לנו להתבלבל. מנהיגי הישוב הושיטו יד לשלום, אך לא את הלחי השנייה לסטירה. בידם השנייה הם אחזו בחרב, ברובה ובכל אמצעי אחר להגן על זכותנו להקים מדינה יהודים, בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
ואם על ארץ ישראל אנו מדברים, אזי מגילת העצמאות אינה קובעת את גבולות הארץ, אלא אומרת שמדינת ישראל מוקדמת בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות. אילו קיבלו שכננו הערבים את היד שהנהגת הישוב הושיטה לשלום, היה אולי מקום לטעון שאת הארץ צריך לחלק בין יושביה על יסוד החלטת האו”ם. אלא שהערבים דחו את היד שהושטה לשלום, בחרו ברובה ובחרב, ועל כך שילמו באובדן זכותם להקמת מדינה לצד המדינה היהודית.
כך גם חשבו אבות המדינה ואת דעתם בעניין הם ביטאו בקרבות ומבצעים לשחרור כל חלקיה של הארץ מיד הכובש הערבי. אילו רק יכלו, היו בן-גוריון וחבריו מסלקים משטחי הארץ את כל אלו שקמו עלינו לכלותנו.
