חינוך לדמוקרטיה, פלורליזם מחשבתי וחופש הביטוי איבדו את משמעותם אצל אלו, שמנופפים בערכים הללו בכל קרן הרחוב, וזועקים על אובדן הדמוקרטיה ובואה של הדיקטטורה.
ד”ר שאול שארף הוא בוגר תכנית דוקטורנטים מצטיינים של פורום קהלת (תכנית איתם), חבר סגל בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס, מרצה באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי רופין, ועמית בכיר במכון בגין למשפט וציונות בירושלים.
ד”ר שאול שארף ידוע כבעל עמדות משפטיות שמרניות, ותחומי המחקר המרכזיים שאותם הוא חוקר, הם תיאוריות חוקתיות והיבטים מוסדיים של המסגרת הפוליטית.
לאחרונה הוזמן ד”ר שארף להרצות בפני תלמידי בתיכון אהל שם ברמת גן. שעה לפני ההרצאה, בדרכו אל בית הספר, קיבל הד”ר שארף הודעה על ביטול ההרצאה, בטענה כי הוא קשור לפורום קהלת.
את הביטול יזמו הורים ותלמידים, אשר חשדו בקשריו של ד”ר שארף עם פורום קהלת. בסרטון, שהעלו התלמידים לטיקטוק, הם סיפרו: “החלטנו שלא ניתן לקיים בבית ספרנו הרצאה זו, המקושרת לפורום הרדיקלי, הגזעני והשמרני הזה“.
עוד מספרים התלמידים כיצד הם פנו לעיריית רמת גן, להנהלת התיכון ולוועד ההורים, וכיצד הם הצליחו להביא לביטול ההרצאה. “אנו קוראים לכל תלמידי ישראל להיות ערניים, ואל תיתנו לפורום שמרני המתנגד לזכויות אדם ברמה הבסיסית ביותר להיכנס אלינו למערכת החינוך“, אומרים התלמידים בסרטון.
בית הספר אגב סירב בתחילה לשלם עבור ההרצאה שבוטלה, ורק לאחר פניית עיתון ישראל היום, הודיע בית הספר כי ישלם עבור ההרצאה, ואף יזמין את ד”ר שארף להשתתף בסדרת הרצאות על הרפורמה המשפטית, שיעבירו בבית הספר מומחים שונים.
מה מסתתר מאחורי דרישת התלמידים?
דרישת התלמידים לביטול ההרצאה, וכניעת הנהלת בית הספר ועיריית רמת-גן לדרישה הזו, חושפות את הקבעון המחשבתי והשמרנות הקיצונית ששוררות אצל אלו שמתנגדים לרפורמה המשפטית, וממצבים עצמם כנאורים, ליברלים, דמוקרטים ותומכי חופש ביטוי.
הטענה שפורום קהלת “מתנגד לזכויות אדם ברמה הבסיסית” היא טענה הזויה חסרת בסיס, שמלמדת על בורות מוחלטת, ועל אי הכרת פעילות הפורום ומגוון הדעות שהוא משקף.
ביטול ההרצאה מלמד על הפחד הגדול, ששורר אצל מתנגדי הרפורמה המשפטית, מהתמודדות רצינית ועניינית עם תומכי הרפורמה, וכניסה לדיון מעמיק בסוגיות השונות עם מומחי משפט, שחושבים שהרפורמה טובה. הפחד הזה נובע בעיקר מכך שמתנגדי הרפורמה כלל אינם בקיאים בסוגיות המשפטיות, אינם מכירים את העיוותים הקיימים במערכת המשפט, ואינם מבינים את חשיבות השינויים והתיקון שהרפורמה המשפטית מביאה.
הבורות, הרדידות, וחוסר ההבנה יוצרים פחד מהתמודדות כנה ורצינית עם העובדות ועם דעות שונות. דומה הדבר לפחד, שקיים בקבוצות קיצוניות אחרות, כמו חצרות של חסידים, כתות מיסטיות, וקבוצות אחרות שמאמינות באידאלים מופרכים, אך מפחדות להתמודד עם דעות סותרות.
מה שמאפיין את כלל הקבוצות הללו זו נהירה כעדר אחר סיסמאות ומנהיגים כריזמטיים, בלי להתעמק, ובלי להבין את עומק הרעיון ובסיס הטענות בהן הם מאמינים בדבקות מוחלטת.
האבסורד הגדול, של מה שקרה בבית הספר “אוהל שם” ברמת-גן, זה שהדרישה לבטל את ההרצאה, והסרבנות לשמוע דעה אחרת ושונה, הגיעו מאלו שמנפנפים בכל קרן רחוב בדגלי הסובלנות, הליברליזם, חופש הביטוי והדמוקרטיה. מסתבר שכל הערכים הללו הם בבחינת מראית עין, ואין בינם לבין תפיסת עולמם של המנופפים בהם, מאומה.
מה צריך לעשות?
לדעתי, על משרד החינוך ועל הרשויות המקומיות מוטלת אחריות רבה לפעול לשינוי הגישה הרווחת, של קיבעון מחשבתי ושמרנות חשיבתית, ולהוביל את התלמידים אל פתיחות ואל נכונות להקשיב לדעות שונות, גם אם הן מרגיזות ואינן מקובלות עליהן.
דווקא בדיאלוג עם אלו, שאוחזים בדעות שונות, יוכלו התלמידים לחזק את עמדותיהם, ולשפר את טיעוניהם בעד דעותיהם ונגד הדעות האחרות.