מסע לנמיביה - היום העשירי

לאחר ארוחת בוקר, שבה חגגנו יום הולדת לתהילה, הצלמת המקסימה, שהצטרפה למסע ותיעדה אותו עם רחפן ומגוון מצלמות, יצאנו בדרכנו דרומה אל השמורה הפרטית אוקונג’אטי – Okonjati Game Reserve. זו אחת משמורות הצייד הפרטיות הראשונות שהוקמו בנמיביה, ונוסדה על ידי איש השימור הידוע יאן אולופסה – Jan Oelofse.

שטח השמורה עצום, כרבע משטח מדינת ישראל, והיא ביתם של למעלה מ-8,000 בעלי חיים, ומגוון מרשים של מיני ציפורים. במרכז השמורה מצוי מלון שנקרא Mount Etjo Safari Lodge. פרוש השם “אטג’ו” הוא מקום מקלט. במלון זה נחתמה ההצהרה החשובה ביותר לקראת עצמאותה של נמיביה בשנת 1989 – הצהרת הר אטג’ו – Mount Etjo.

לאחר כ-340 ק”מ על כביש B1 ועוד 42 ק”מ על דרך עפר פנימית בתוך השמורה, הגענו אל המלון, שבו בילינו את הלילה האחרון בנמיביה.

אחרי ארוחת צהרים והתארגנות בחדרים יצאנו לסיור בשמורה עם רכבי ספארי ונהגים של השמורה. למרות מאמצי הנהגים, שמכירים היטב את השמורה, לאתר חיות, מגוון החיות שראינו היה מאכזב מאוד בהשוואה למגוון שראינו יום קודם באטושה.

כאשר הערב ירד חזרנו למלון לארוחת ערב במסעדת המלון, שמדורה בוערת במרכזה, והאוויר ספוג בעשן ומחניק. לא אהבתי את האוכל שהוגש ואת האווירה במעשנה הזו.

לאחר ארוחת הערב התכנסנו לסיכום המסע ולאחריו יצאנו לתצפית על האכלת אריות. האירוע הזה, שאמור היה להיות שיאו של היום, היה לטעמי מלאכותי ומבוים, ולא התאים לאופיו של המסע. 

אני הייתי מוותר על הביקור בשמורה הפרטית.