במקום להסביר את עיקרי הרפורמה המשפטית, את מה היא באה לתקן ואת התועלת, שהיא תביא למדינת ישראל, נגררים חלק משרי הממשלה אחר השיח המתלהם, ומבעירים את השטח.
התבטאויות כמו של שר התקשורת, שלמה קרעי, שפרסם פוסט ברכה לחג הפורים ובו קריאה לסרבנים המחוצפים ללכת לעזאזל, או דבריה של שרת התקשורת גלית דיסטל אטבריאן שהיא בזה לטייסים, רק מלהיטים את הרוחות ומרחיקים פתרון אפשרי למחלוקת העמוקה ששוררת במדינה.
גם אותי המחאה מרגיזה. במיוחד רדידות המסרים והדהירה אחר הספינים, מבלי כל רצון להעמיק ולהבין את משמעות הרפורמה.
גם אני חושב, שהשתוללות המפגינים והפרת הסדר והחוק, עברה כל גבול, וצריך לטפל בהם בדיוק כפי שטיפלו בעבר במפירי חוק וסדר.
גם אני חושב, שהסרבנות היא איום קיומי, חמור פי כמה מאיומים חיצוניים שבפניהם אנו ניצבים.
ולמרות הכעס והתסכול מהתנהלות המחאה, אני משתדל להקדיש את עיקר זמני להסביר את התועלת שבמחאה, ולאתגר את המוחים, שמנהלים עמי שיח, להתעמק בפרטי הרפורמה, בעיוותים שקיימים היום במערכת המשפט, ובתיקונים שהרפורמה מביאה. בשיח ענייני עם מתנגדי הרפורמה אני גם מעלה את השאלה, שלבני שיחי בדרך כלל אין תשובה עניינית – איזה נזק באמת תגרום הרפורמה וכיצד?
זה גם תפקידם של שרי הממשלה, במיוחד של שרת ההסברה. להסביר ולשכנע את הציבור, שמתנגד לרפורמה, מדוע הרפורמה טובה, ובמה היא תועיל למדינת ישראל ולאזרחיה.
על חברי הממשלה המתלהמים להפנים, שכעת הם שרים בממשלת ישראל, ואיבוד העשתונות ושהשליטה העצמית גורמת נזק עצום לרפורמה, לממשלה ולמחנה הימין.
אני מציע לקרעי ואטבריאן לקחת שיעורים מיריב לוין, שמחה רוטמן, ניר ברקת ואופיר אקוניס, כיצד לנהל שיח ציבורי תרבותי וענייני.
בבחירות הפנימיות הבאות בליכוד, אני אזכור להצביע לחברים, שידעו לשמור על שיח ענייני גם בשעות קשות, שייצגו את בוחרי הימין בכבוד ועשו מאמץ להסביר ולא להבעיר.