בשבועות האחרונים, מאז שכמה אנשי עסקים ישראלים הפיצו בעולם העסקי שמועות זדוניות על כך שהרפורמה המשפטית תפגע בכלכלת ישראל, שלחתי למעלה מאלף מכתבים לאנשי עסקים ומשקיעים, שאותם אני מכיר, בארה”ב ובאירופה.
במכתבי הצגתי בפניהם את הליקויים שהרפורמה באה לתקן, וכיצד התיקון יגביר את הוודאות המשפטית בבתי המשפט בישראל, יחזק את המערכת המשפטית ואת אמון הציבור במערכת, יחזק את הדמוקרטיה, ויחזק את הכלכלה.
תגובות רבות קיבלתי על מכתבי. בעיקר תודות על הסבר ברור, משכנע ואופטימי. כמה מהאנשים ביקשו לשוחח, בכדי להבין טוב יותר את הסברי, וגם להקשות ולשאול מדוע אני חושב שמתנגדי הרפורמה טועים, והאם באמת אין ברפורמה סכנה לדמוקרטיה ולחוסנה של הכלכלה.
וכך, בשבועיים האחרונים ניהלתי מספר שיחות זום עם משקיעים ואנשי עסקים מאירופה וארה”ב, שיש להם קשרים עסקיים עם ישראל. את השיחה המעניינת ביותר קיימתי בשבוע שחלף עם שותפה בקרן השקעות אמריקאית, שהשקיעה במעל עשר חברות הייטק בישראל.
“אנחנו מאוד מודאגים ממה שקורה בישראל” היא פתחה את השיחה והמשיכה, “שמחתי לקבל ממך את המייל עם עמדתך שתומכת ברפורמה, ורציתי להבין טוב יותר מדוע אתה תומך בה, כי עד כה שמעתי תחזיות פסימיות מאוד”.
“ממי שמעת תחזיות פסימיות?” שאלתי.
והיא השיבה מיד, “ממנהלי החברות שבהן השקענו בישראל”.
כלומר, אלו שאמורים להרגיע את המשקיעים שהשקיעו בהם, כי חלקם לפחות יזדקקו להשקעות נוספות בעתיד, פועלים כנגד כל היגיון עסקי, ומפחידים את אלו שנתנו להם את כספם ואת אמונם.
מה חושבים כל אותם מנהלי חברות הייטק, שמפחידים את המשקיעים שלהם בתחזיות קודרות על עתיד הדמוקרטיה והכלכלה בישראל? האם הם מצפים שהמשקיעים יצטרפו למחאה ולהפגנות? האם הם חושבים, שפרסומים של כמה משקיעים וחברות בינלאומיות על דאגתם מהרפורמה, ישנו את רצון העם והחלטת הממשלה?
הסיכוי לשינוי ברפורמה, כתוצאה מאמירה כזו או אחת של משקיע או חברה בינלאומית, קטן מאוד, אבל הסיכוי לנזק גדול ומשמעותי לכלכלת ישראל בכלל, ולחברות, שמנהליהן מפיצים תחזיות קודרות, כתוצאה מאותן בשורות כזב, גדול מאוד.
“בהסכמי ההשקעה שאתם חותמים עם חברות ישראליות”, המשכתי ושאלתי את בת שיחתי, “היכן נקבע תחום השיפוט של ההסכם?”
“בניו-יורק” היא השיבה.
הסיבה לכך אמרתי אינה רק השפה והנוחות של המשקיעים. הסיבה העיקרית, שחברות בינלאומיות ומשקיעים מחו”ל דורשים, שתחום השיפוט לא יהיה בישראל, היא חוסר הוודאות המשפטית, שקיים במערכת המשפט בישראל.
המשמעות של חוסר וודאות משפטי היא, שקשה מאוד לחזות החלטות של שופטים בעשראל על פי אמות מידה משפטיות. שופט בישראל, שמרשה לעצמו לפרש את החוק בניגוד לכוונת המחוקק, אינו מהסס לפרש הסכם עסקי בניגוד לכוונת חותמיו. העצמאות שנטלה לעצמה מערכת המשפט, הפכה אותה למחוקק, לפוסק הלכות וגם למתווה מדיניות עסקית בסוגיות רבות.
השיחה התארכה. נגענו בעוד דוגמאות לעיוותים במערכת המשפט, שהם תוצאה לאקטיביזם המשפטי, והסברתי כיצד הרפורמה המתוכננת תתקן את הליקויים הללו.
“יש עוד כמה דברים, שמטרידים אותנו בקרן ההשקעות” אמרה בת שיחי לקראת סיום.
“הדבר הראשון זה עלות הפיתוח בישראל. שכר העבודה של אנשי ההייטק בישראל נסק בשנים האחרונות, וכדאיות הפיתוח בישראל הולכת ופוחתת. אנשי הפיתוח אמנם מאוד יצירתיים ומוכשרים בישראל, אבל העלות כבר אינה מצדיקה את הכישרון.”
“הדבר השני שמטריד אותנו זה פריון העבודה בישראל שנמצא בירידה. החברות שהשקענו בהן כל הזמן מגייסות עובדים חדשים, וכל הזמן אינן מצליחות לעמוד ביעדי הפיתוח. הירידה בפריון זו בעיה שקיימת בעוד מקומות בעולם, והיא אולי קשורה לקורונה ולעבודה מהבית, אבל אותנו זה מאוד מדאיג.”
“והדבר השלישי שמדאיג אותנו כן קשור לרפורמה שאתם מתכננים. ההפגנות והקריאות שאנו שומעים לאלימות יכולות בקלות להפוך לאנרכיה שתזעזע את המשטר ותסכן את ההשקעות שלנו”
איך עונים לה, חשבתי לעצמי. הרי דאגתה משלושת הדברים שהיא הציגה מובנת וכנראה מוצדקת.
שכר העובדים בהייטק כבר מזמן חרג מהכדאיות הכלכלית לפתח בישראל, ולא מעט חברות העבירו את מרכזי הפיתוח למקומות אחרים. בעניין זה האשמה דווקא מוטלת על החברות הזרות, שהזרימו לישראל בשנים האחרונות סכומי עתק, ויצרו ביקושים גדולים מאוד לכוח אדם בפיתוח טכנולוגי.
גם בעניין פריון העבודה דאגתה מוצדקת. הקורונה והמעבר לעבודה בבית אינם הגורם המרכזי לדעתי לירידה בפריון. הסיבה לירידה בפריון העבודה נובעת מהעלייה בשכר, שיפור בתנאי העבודה, ובעיקר בשינוי במוסר העבודה ובהעדפות הדור הצעיר.
לעומת זאת, החשש מאנרכיה ואובדן שליטה אינו מוצדק, ולכן בחרתי להתייחס אליו. הסברתי לה שלמרות שהתקשורת מציגה תמונה מדאיגה, ולמרות האמירות הפסימיות שהיא שומעת מעמיתיה בישראל, הדמוקרטיה והמשטר בישראל חזקים ויציבים, ואין חשש מאובדן שליטה, מהומות או אנרכיה.
סיימנו את השיחה ברוח אופטימית. סיכמנו לשוב ולשוחח בעוד כמה שבועות, ואני מקווה שעד אז אוכל לבשר לה בשורות טובות.
השיחה הזו הותירה בי מחשבות ותהיות על דרך התנהלותם של מנהלי חברות ישראלים, שמפחידים את המשקיעים וגורמים עסקיים שעמם הם קשורים. המסרים השליליים, שאנשים אלו משגרים אל מחוץ לישראל, לא יפתרו את המחלוקת הפנימית, ולא יסייעו להם לשכנע בצדקת דרכם.
המסרים השליליים גורמים נזק בראש ובראשונה לאלו שמפיצים אותם. הם יהיו הראשונים שיתקשו לגייס כספים ממשקיעים זרים, הם יהיו הראשונים שיתקשו לקשור קשרים עסקיים עם גורמים בינלאומיים, והם יהיו הראשונים לשלם מחיר על הפרסומים חסרי האחריות.
מחלוקות פוליטיות בחברה דמוקרטית הן דבר טבעי וחשוב, ואותן צריך ליישב בשיח ציבורי. מותר להתווכח, מותר להפגין ומותר לא להסכים. אסור לערב בשיח הפנימי גורמים חיצוניים ואסור לערב פוליטיקה ומחלוקות בעולם העסקי.