גדי שלסקי – דברים שרשמתי לעצמי

אפריקן דרייב - היום השמיני – מאוגנדה לטנזניה

היום אנו נפרדים מאוגנדה, ”הפנינה של אפריקה”, כפי שכינה אותה וינסטון צ’רצ’יל, וטסים אל שמורות הטבע של טנזניה השכנה.

אחרי ארוחת הבוקר מגיעים המיניבוסים, אנו מעמיסים עליהם את הציוד, ויוצאים בדרך אל נמל התעופה הבינלאומי באנטבה.

בדרך לנמל התעופה מחכה לנו הפתעה. המיניבוסים יורדים מהדרך הראשית, מטפסים על גבעה קטנה בצד הדרך, ואנו מתבקשים לרדת.

היום יום ראשון בשבוע, יום המנוחה השבועי, שבו קהילות נוצריות מתכנסות לתפילה בכנסיות. הגענו לקהילה נוצרית בהתהוות. את מיסת יום הראשון הם עורכים בינתיים בסככה גדולה, אך בתוכנית בניית מבנה, שיהיה גם מרכז לפעילות חינוכית וקהילתית.

במקום נמצאים כבר מנהיגת הקהילה, מספר משפחות עם ילדים וכמה צעירים, שרוקדים ושרים. חברי הקהילה מקבלים את פנינו בלבביות ומזמינים אותנו להיכנס. מישהו ממהר להביא עוד כסאות, וברקע אחת הצעירות שרה שיר קצבי.

לאחר מכן מגיע שלב התפילה והדרשה של ראש הקהילה. מדובר באישה מרשימה, המשדרת עוצמה ומנהיגות. היא מדברת באנגלית רהוטה ובלהט רב. בפתח דבריה היא מברכת את האורחים מישראל, ארץ הקודש, ולאחר מכן עוברת לענייני דת וקהילה.  לאחר הדיבורים עוברים לשירה וריקודים, וגם אנו תורמים את חלקנו בשירת “הבאנו שלום עליכם”.

ילדה בכנסייה בקמפלה בירת אוגנדה
ילדה בכנסייה בקמפלה בירת אוגנדה
ילד בכנסייה בקמפלה בירת אוגנדה
המבנה הזמני שבו מתכנסת הקהילה בימי ראשון
המבנה הזמני שבו מתכנסת הקהילה בימי ראשון
ראש הקהילה נושאת דרשה בפני חברי הקהילה
ראש הקהילה נושאת דרשה בפני חברי הקהילה
אחת מבנות הקהילה שרה
אחת מבנות הקהילה שרה
שירה וריקודים מלווים את המפגש
שירה וריקודים מלווים את המפגש
חברי המסע מצטרפים בישרת "הבאנו שלום עליכם"
חברי המסע מצטרפים בישרת "הבאנו שלום עליכם"
ראש הקהילה מודה במילים חמות על הביקור
ראש הקהילה מודה במילים חמות על הביקור
אמא ובת מחברות הקהילה
נערה מבנות הקהילה
אב ובתו חברי הקהילה

אנו נפרדים מהקהילה הנוצרית, לא לפני שאנו רושמים את שמנו בספר האורחים, וממשיכים לנמל התעופה. שוב מסלול ייסורים של תחקיר בריאותי, צ’ק אין ומסירת כבודה, החתמת דרכונים, בדיקה ביטחונית, ולבסוף, לאחר המתנה ארוכה, אנו עולים למטוס של קניה איירלינס בדרכנו לנמל התעופה קלימנג’רו בטנזניה.

הטיסה לטנזניה אורכת כשעתיים וחצי. אנו חוצים את אגם וויקטוריה וטסים מעל מרחבי שמורת הסרנגטי, שבה נבקר בימים הקרובים.  לאחר כשעתיים וחצי אנו נוחתים בנמל התעופה הבינלאומי קלימנג’רו, ושוב מסלול ייסורים מייגע ומתיש, דרך תשאול רפואי ובדיקת חיסונים, בידוק ביטחוני, קבלת אשרת שהיה בטנזניה, במסלול מייגע של 4 תחנות, וקבלת מזוודות.

סוף סוף אנו יוצאים משערי הטרמינל אל האוויר הצח. בחוץ מחכים לנו הג’יפים והנהגים הטנזניים שילוו אותנו בארבעת הימים הקרובים. אנו ממשיכים בג’יפ מספר 5 עם נילי ועופר המקסימים, ופוגשים את ג’רמיה – ירמיהו, הנהג שלנו.

הג’יפ גדול ומרווח עם ששה מקומות ישיבה נוחים מאחור, עוד מושב ליד הנהג, גג נפתח ובגאז’, שהתיקים והמזוודות בקושי נכנסים אליו.  אנו יוצאים לדרך. השעה שעת ערב מוקדמת. דקות אחרונות של אור. עוד מעט ירד החושך, ובפנינו נסיעה של מאתיים קילומטרים, שצפויה לארוך כארבע שעות נסיעה, עד שנגיע ללודג’, שנמצא בפאתי השמורה.

הלודג’ – Bashay Rift Lodge, ממוקם על ראש גבעה תלולה בלב אזור קראטו הפורה, מספר קילומטרים מהמכתש Ngorongoro. בתי האירוח המרווחים פזורים על-פני שטח רחב, טובלים בגן שופע בעצים ושיחים, וביניהם ערוגות ירק המספקות ירקות טריים למטבח.

במרכז הלודג’ נמצאים חדר האוכל, בר משקאות ולובי קטן. עם הגעתנו, בשעת ערב מאוחרת, אנו מוזמנים לארוחת ערב בחדר האוכל, ולאחריה מתפזרים לחדרים לשנת ליל ראשונה על אדמת טנזניה.