הנאצים של העת החדשה, מגובים בכספי ממשלת גרמניה, ונהנים מסיוע ושיתוף פעולה של ארגוני שמאל ישראלים, פועלים לגמד את ממדי השואה, ולהשוות אותה למה שהערבים מכנים נכבה.
בדיוק לפני 84 שנים נערך בכל רחבי הרייך השלישי פוגרום ביהודים שכונה “ליל הבדולח“, בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק של יהודים.
בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעיתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. בליל הפרעות נרצחו כ-400 נפש. בימים שלאחר הפרעות איבדו 400 נפש נוספים את חייהם.
ליל הבדולח היה שיאו של תהליך, שערכו הנאצים בתקופה שקדמה למלחמה, שמטרתו הייתה להקיא ולהדיר את היהודים מתוך החברה הגרמנית. והיהודים, ברובם הגדול, סרבו להיפרד מגרמניה, מהתרבות הגרמנית ומהחברה הגרמנית. רובם קיוו שהנאצים הם תופעה חולפת. ענן שחור שיעלם במהרה.
הענן השחור לא נעלם, הוא הלך והתעבה, הלך והשחיר ושטף את אירופה בגשם של שנאה, גזענות ורצח עם מטורף.
גם את הערבים הניעה בשנת 1947 שנאה מטורפת, שעה שהם בחרו לדחות את החלטת החלוקה של האו”ם, ולתקוף את מדינת היהודים הצעירה במטרה מוצהרת וברורה והיא השמדה מוחלטת של מדינת ישראל.
אלא שבשנת 1947 ליהודים היו צבא, מדינה ורוח לחימה. הערבים הובסו ורבים מהם נמלטו מבתיהם בעצתם של מנהיגיהם. לכישלון תוכניתם להשמיד את מדינת ישראל שהוביל לבריחה המונית, קראו הערבים נכבה.
והנה היום, 84 שנים לאחר ליל הבדולח, הנאצים החדשים ושותפיהם לדרך בשמאל הישראלי, פועלים כאן בארץ, במדינת היהודים, לגמד את זוועות השואה ולהשוות את השואה לחורבן שהערבים הביאו על עצמם במו ידיהם.
את התופעה הבזויה שמאפשרת לשונאי ישראל לפעול ללא הפרעה בתוך מדינת ישראל חייבים לעצור כעת.