התשובה שלי לחרם שהטילו הממשלות הצבועות מאירופה על מוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון, היא הגברת רכישת מוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון. היום קיבלתי את הבירה והוויסקי שהזמנתי ממבשלת הבירה והוויסקי – שומרון.
מבשלת שומרון, שנמצאת בריחן שבצפון השומרון, מציעה ארבעה סוגי בירה נפלאה:
- בירה אמבר אלון בעלת גוון עמוק, נוכחות מרשימה עם 5% אלכוהול
- בירה בלונד זהובה קלה ורעננה עם 5% אלכוהול
- בירה IPA, הבחירה האהובה עלי, בעלת טעם נהדר, איזון מדויק בין עוצמה לרכות, ו6% אלכוהול.
- בירה חיטה, הבחירה של צופיה, בהירה, קלילה ורעננה עם 5% אלכוהול
לאחרונה יצא לשוק וויסקי שומרון, וויסקי שיפון ישראלי, שעבר שני שלבי זיקוק בדוד ייחודי, ולאחר מכן יושן בחביות עץ אלון שעברו שימוש קודם ליין, ועברו חידוש וקלייה, תהליך שמעניק לוויסקי עומק, עושר בטעמים ונוכחות. אני אהבתי מאוד את הוויסקי.
אני קורא גם לכם להגביר רכישת מוצרים שמיוצרים בישראל בכלל וביהודה ושומרון, ולהפחית ולצמצם צריכת מוצרים שמיוצרים במדינות שמטילות חרם על מדינת ישראל ועל מוצרים שמיוצרים בישראל.
יהודה ושומרון הם חבלי הארץ שבהם חי עיקר העם לפני הגלות. כמעט כל כפר או ישוב ערבי נקרא על שמו של ישוב יהודי קדום שמוזכר בתנ”ך. יש גם מחקרים מדעיים, שטוענים שחלק מערביי יהודה ושומרון הם יהודים שנותרו בארץ לאחר הגליית האליטה החברתית. יהודים אלו נאלצו להמיר את דתם ולהתאסלם לאחר כיבוש הארץ בידי המוסלמים.
בין הראשונים שהעלו את הטענה הזו בראשית המאה ה-20, היו שנים מהמנהיגים הבולטים בתנועה הציונית – דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. בספרם המשותף “ארץ ישראל בעבר ובהווה” שיצא לאור בשנת 1918, טענו השניים כי רוב הפלאחים בארץ ישראל אינם צאצאים של הכובשים שהגיעו מחצי האי ערב במאה השביעית, אלא צאצאי עובדי האדמה היהודים והשומרונים שנשארו על אדמתם לאחר חורבן הבית השני ומרידות רומא.
לפי תאוריה זו, תושבים אלו עברו התנצרות הדרגתית בתקופה הביזנטית, ולאחר מכן התאסלמו והטמיעו את השפה והתרבות הערבית. בן-צבי הרחיב על כך מאוחר יותר בספרו “שאר ישוב”.
גם ישראל בלקינד, ממייסדי תנועת ביל”ו, טען בספרו “הערבים אשר בארץ ישראל”, שיצא לאור בשנת 1929, כי זיקתם העמוקה של הפלאחים לאדמה, והמבנה הכפרי שלהם מעידים על שורשיהם הקדומים בארץ ישראל.
אתנוגרפיים ובלשניים שערכו מחקרים במאה השנים האחרונות הצביעו על מספר אלמנטים תרבותיים ולשוניים המראים זיקה היסטורית של עבריי ארץ ישראל לתרבות היהודית. אחד הדברים הבולטים הוא
שימור שמות של מקומות, שמוזכרים בתנ”ך. כפרים ערביים רבים שימרו שמות עבריים וארמיים עתיקים של יישובים מקראיים ומורשת המשנה והתלמוד. לדוגמא: ענתא – ענתות, סכנין – סכנין, תקוע – תקוע, ג’יב – גבעון ועוד.
יש גם מנהגים עממיים שתועדו בכפריים ערביים בארץ ישראל, שלא היו מקובלים בארצות ערב אחרות. בין היתר זוהו מנהגי הדלקת נרות בערבי שישי או במערות קבר, מנהגי אבלות ייחודיים, הימנעות מעירוב זרעים (כעין דיני כלאיים), וזיקה לפולחן קברי צדיקים. כך לדוגמא, בכפר יטא שבהר חברון חלק מהמשפחות שומרות כלי פולחן יהודיים עתיקים, כמו פמוטים, שעוברים בין הדורות.
גם מחקרים גנטיים מהעשורים האחרונים, שבחנו את הקשר הגנטי בין אוכלוסיות המזרח התיכון, מצאו אבות קדמונים משותפים. מחקר מקיף בראשות פרופ’ אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית, שפורסם בשנת 2000, בחן את כרומוזום ה-Y של גברים יהודים וערבים מזרח-תיכוניים. הממצאים הראו קרבה גנטית גבוהה בין יהודים מקהילות שונות לבין ערבים מקומיים – פלסטינים וערביי ישראל, המעידה על כך ששתי הקבוצות חולקות מאגר גנטי משותף שמקורו באוכלוסייה הלבנטינית הקדומה.
גם מחקרי דנ”א רחבים יותר, כמו אלו של פרופ’ הארי אוסטרר ואחרים, אישרו כי מרבית הקהילות היהודיות והאוכלוסיות הערביות המקומיות מחזיקות ברכיב גנטי משמעותי המפנה לאותן אוכלוסיות עתיקות באזור הלבנט.
My response to the hypocritical boycott imposed by European governments on products made in Judea and Samaria is simple: significantly increase the purchase of products manufactured in Judea and Samaria.
Today, I received the beer and whiskey I ordered from the Shomron Brewery & Distillery:
Located in Reihan in northern Samaria, the Shomron Brewery offers four exquisite craft beers:
Oak Amber Beer: A deeply hued brew with an impressive presence and 5% ABV.
Blonde Beer: A golden, light, and refreshing ale with 5% ABV.
IPA: My personal favorite—boasting exceptional flavor, a precise balance between strength and smoothness, and 6% ABV.
Wheat Beer: Tsofia’s choice—pale, light, and crisp with 5% ABV.
Recently, Shomron Brewery launched its Israeli Rye Whiskey. Double-distilled in a custom pot still and aged in toasted oak barrels previously used for wine, this spirit achieves remarkable depth, rich complexity, and character. I thoroughly enjoyed it.
I call upon everyone to step up their consumption of products made in Israel generally, and in Judea and Samaria specifically—and to drastically reduce purchases of goods originating from countries that enforce boycotts against the State of Israel and its producers.
Judea and Samaria are the historical heartlands where the majority of the Jewish people resided prior to the Exile. Virtually every Arab village or town bears a name derived from an ancient Jewish settlement mentioned in the Bible. Furthermore, scientific research suggests that a segment of the Arab population in Judea and Samaria descends from Jews who remained in the land following the exile of the societal elite, and were later forced to convert to Islam under Muslim conquest.
Among the first to advance this argument in the early 20th century were two prominent leaders of the Zionist movement: David Ben-Gurion and Yitzhak Ben-Zvi. In their co-authored 1918 book, Eretz Israel in the Past and Present, they asserted that the majority of local “fellahin” (farmers) were not descendants of 7th-century conquerors from the Arabian Peninsula, but rather the offspring of Jewish and Samaritan agriculturalists who remained tied to their soil after the destruction of the Second Temple and the Jewish-Roman wars.
According to this thesis, these populations underwent gradual Christianization during the Byzantine era and subsequently converted to Islam, assimilating Arabic language and culture. Ben-Zvi later expanded on this work in his book She’ar Yashuv.
Similarly, Israel Belkind, a founder of the Bilu movement, argued in his 1929 work The Arabs in the Land of Israel that the “fellahin’s” deep attachment to the land and their agrarian communal structure bore witness to their ancient indigenous roots in the Land of Israel.
Ethnographers and linguists conducting research over the past century have identified numerous cultural and linguistic markers indicating a deep historical link between the local inhabitants and Jewish tradition. Most prominent among these is the preservation of biblical place names. Many Arab villages retain ancient Hebrew and Aramaic names of settlements recorded in the Bible, Mishnah, and Talmud—for instance: Anata (Anathoth), Sakhnin (Sikhnin), Teqoa (Tekoa), al-Jib (Gibeon), and others.
Folk customs documented among local Arab villagers also differ significantly from traditions elsewhere in the Arab world. Researchers have noted practices such as candle-lighting on Friday evenings or inside burial caves, distinct mourning rituals, the avoidance of interplanting mixed crops (akin to biblical laws of “Kil’ayim”), and a distinct veneration at the tombs of holy men. In the village of Yatta in the Hebron Hills, for example, certain families still preserve ancient Jewish ritual items, such as candlesticks passed down through generations.
Genetic studies conducted in recent decades examining Middle Eastern populations further support a shared ancestry. A comprehensive study led by Prof. Ariella Oppenheim of the Hebrew University, published in 2000, analyzed the Y-chromosome of Jewish and Middle Eastern Arab men. The findings revealed a high degree of genetic affinity between Jews across diverse diaspora communities and local Arabs (both Palestinians and Israeli Arabs), indicating that both groups share a common ancestral gene pool originating from the ancient Levant.
Broader genetic research, such as studies led by Prof. Harry Ostrer and others, has confirmed that most Jewish communities and local Arab populations carry a substantial genetic component pointing back to these ancient Levantine populations.
