“המערכת הכלכלית של הרשות הפלסטינית בקריסה”, זועקת כותרת באחד מעיתוני סוף השבוע. בגוף המאמר מוטחות זו בזו טענות של הרשות, שמטילה את האחריות על ישראל, ומנגד טענות של ישראל שמאשימה את הרשות.
אולם, מאחורי הטענות השונות מסתתר לו מידע, שרבים אינם מכירים, והוא מציג את התמיכה הגדולה שלה זוכה מדיניות התמיכה בטרור של הרשות הפלסטינית, דווקא ממדינת ישראל.
כן, כן, מדינת ישראל, הנפגעת העיקרית מהטרור הפלסטיני היא זו שמגבה, תומכת ומאפשרת למדיניות הטרור הזו להתקיים.
איך זה קורה?
ובכן, הרשות הפלסטינית נתפסת כגורם המעורב במימון ובתמיכה בטרור, וכן בשחיתות ובהלבנת הון, לא רק על ידי מדינת ישראל, אלא גם על-ידי הממשל האמריקני, בתי משפט במערב וארגוני משפט בינלאומיים.
הסיבה המרכזית לכך היא בעיקר מנגנון תשלום הקצבאות למשפחות של אסירים פלסטינים, הכלואים בישראל על עבירות ביטחון וטרור, וכן למשפחות של פלסטינים, שנהרגו במהלך ביצוע פיגועים, המוגדרים ברשות כשהידים. התשלומים הללו אינם מוגדרים ברשות כסיוע סוציאלי אקראי, אלא מעוגנים בחוק הפלסטיני, וגובה הקצבאות נקבע על פי חומרת הפיגוע שבוצע. כלומר, ככל שתקופת המאסר ארוכה יותר, היות והפיגוע היה חמור יותר וכרוך היה בפגיעה רבה יותר בנפש, כך הקצבה החודשית שהאסיר או משפחתו מקבלים גבוהה יותר.
שורש הטרור והפיגועים אינו בתמיכה הכספית שהרשות נותנת למחבלים ולבני משפחותיהם, אלא בהסתה המושרשת עמוק במערכת החינוך, ובתקשורת הרשמית של הרשות הפלסטינית, שמסיתה נגד ישראל ונגד יהודים, ומעודדת צעירים פלסטינים לבצע מעשי טרור.
אל מול הרשות הפלסטינית, שהתמיכה בטרור והשחיתות טבועים עמוק בכל מוסדותיה, ניצבת המערכת הפיננסית העולמית, שפועלת תחת כללים חמורים מאוד של ניהול סיכונים, וציות מחמיר לחוקים נגד הלבנת הון (AML), וחוקים למאבק במימון הטרור (CFT).
עיקר החוקים והמגבלות מצויים בארה”ב. חוקים ותקנות אלו אוסרים על גורמים אמריקניים לבצע באופן ישיר עסקאות המעבירות נכסים או משאבים לארגוני טרור, אך גם אוסר לבצע עסקאות עם גורמים אחרים, שמבצעים עסקאות המעבירות נכסים או משאבים לארגוני טרור.
היות ומערכת הבנקאות העולמית נשענת על נזילות בדולרים אמריקניים, ועל גישה לחשבונות קורספונדנט (Correspondent Accounts) בבנקים בארה”ב, לחקיקה האמריקנית יש משקל מכריע גם על בנקים באירופה, באסיה ובמזרח התיכון. למי שאינו מכיר, Correspondent Account הוא חשבון בנק, שפותח בנק אחד בתוך בנק אחר, בדרך כלל במדינה אחרת, כדי שהוא יוכל לבצע עבור לקוחותיו עסקאות, העברות כספים, והמרות מטבע במדינה האחרת, מבלי שיצטרך להקים בה סניף פיזי או לקבל בה רישיון בנקאי.
בנוסף, בשנת 2018 נחקק בארה”ב חוק “טיילור פורס” (Taylor Force Act, 2018), אשר מתנה הענקת סיוע כלכלי אמריקני ישיר לרשות הפלסטינית בהפסקת תשלומי הקצבאות, שהרשות הפלסטינית משלמת למחבלים כלואים ולמשפחות מחבלים שנהרגו בעת ביצעו פיגועים. החוק הזה קבע למעשה, שהנהגת הרשות הפלסטינית תומכת וממנת טרור, ולכן חל איסור על גורמים אמריקאים, וגם על גורמים זרים לבצע עסקאות עם הרשות הפלסטינית.
תלות הכלכלה הפלסטינית במערכת הפיננסית הישראלית
לרשות הפלסטינית אין מטבע, ובהתאם להסכמי פריס, שנחתמו בשנת 1994, הכלכלה הפלסטינית משתמשת בשקל הישראלי. לכן, בכדי שהבנקים הפלסטיניים יוכלו לבצע פעולות פיננסיות מול בנקים אחרים בישראל ובעולם, הם זקוקים לחשבונות קורספונדנט בבנקים מסחריים ישראליים.
אולם, עבודה של הבנקים הישראליים מול הרשות הפלסטינית או מול בנקים פלסטינים, חושפת את הבנקים הישראליים לתביעות בארה”ב, כפי שהוסבר קודם לכן, וגם לסנקציות בינלאומיות. משום כך, מרבית הבנקים בישראל, למעט בנק הפועלים ובנק דיסקונט, נמנעים מפעילות מול הבנקים הפלסטיניים.
איך בנק הפועלים ובנק דיסקונט כן עובדים מול הרשות הפלסטינית?
מסתבר שיותר משני עשורים מדינת ישראל פותרת לרשות הפלסטינית את בעיית החיבור למערכת הפיננסית העולמית, בכך שהיא נותנת לשני הבנקים הללו גיבוי ממשלתי, שמשפה אותם במקרה של תביעה, ומעמיד לטובתם חסינות מהליך פלילי. כלומר, מדינת ישראל, באמצעות בנק הפועלים ובנק דיסקונט, מסייעת לרשות הפלסטינית להתגבר על חוקים בינלאומיים למלחמה בטרור ובהלבנת כספים.
בדרך זו מדינת ישראל מסייעת לרשות הפלסטינית להמשיך לממן את הטרור, להמשיך בהסתה, ולהמשיך לשדוד את כספי הסיוע הבינלאומי לטובת בכיריה, שמתעשרים מיום ליום.
תמיכה בהתעצמות צבאית
התמיכה הפיננסית אינה התמיכה היחידה, שמדינת ישראל מעניקה לרשות הטרור הפלסטינית. על-פי הסכמי אוסלו הרשות הפלסטינית הייתה אמורה להקים כוח משטרתי קטן יחסית, בהיקף של 30,000 שוטרים, 18,000 ברצועת עזה ו-12,000 ביהודה ושומרון, שתפקידו לעסוק בפשיעה רגילה בתוך האוכלוסייה הפלסטינית.
במחקר שפרסם לאחרונה סא”ל (במיל’) עו”ד מוריס הירש, מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, עולה כי הרשות הפלסטינית הקימה צבא חמוש המונה למעלה מ-70,000 איש, המצויד באמצעי לחימה וכלי רכב משוריינים, ועובר הכשרות צבאיות.
בעוד שהסכמי אוסלו שוללים באופן מוחלט הקמת צבא פלסטיני, בפועל הרשות הפלסטינית הקימה צבא. ביריחו פועלת מכללה צבאית. לרשות יש ארגוני מודיעין, ביטחון מסכל, מודיעין צבאי, משמר נשיאותי ויחידות נוספות.
חלק מהכוחות הפלסטינים עוברים אימונים צבאיים, כולל אימונים צבאיים במדינות ערב. כך לדוגמא מספר הדו”ח שאנשי מנגנונים פלסטינים נשלחו להתאמן בפקיסטן, בין היתר באימוני ירי ארטילרי, צניחה ושריון, לצד אנשי חמאס.
בנוסף, על-פי הסכמי אוסלו הותר לרשות להחזיק מספר מוגבל של רובים ואקדחים. בפועל, מספר הדו”ח, המגבלות הללו איבדו כל משמעות. בידי הרשות הפלסטינית יש כמויות גדולות של נשק ארוך, מקלעים, מטולי RPG, כלי רכב משוריינים ונגמ”שים. חלק מהנשק מגיע באמצעות הברחות, בין היתר דרך הגבול הירדני, וחלק מיוצר ברשות.
בראיון שהתפרסם עם עורך הדו”ח סא”ל (במיל’) עו”ד מוריס הירש, הוא טוען שההתעצמות הצבאית הפלסטינית אינה קשורה בשום צורה לעבודת משטרה, וכי מדובר בהקמת כוח שמאומן לפעול כצבא, מה שמהווה הפרה קיצונית של הסכמי אוסלו.
בראיון עמו, שהתפרסם באתר אפוק, מתאר מוריס תרחיש מדאיג של פריצה המונית מתוך יהודה ושומרון לתוך הקו הירוק. “המרחקים זעירים” אומר מוריס. “קלקיליה נמצאת כ-14 קילומטר מנתניה. מג’נין אפשר להגיע במהירות לעפולה. מבית לחם הדרך לירושלים פתוחה בתוך דקות. גם כפר סבא, מודיעין ובית שמש נמצאות בטווח קצר”.
“ב-7 באוקטובר הגיעו מחבלי חמאס עד למרחק של כ-22 קילומטרים מהגבול. כשמשרטטים רדיוס כזה סביב יהודה ושומרון, מגלים שבתוכו נמצאות ערים ישראליות גדולות וצפופות”.
“כאן לא מדובר בכמה מאות מחבלים, אלא בכוח שיכול להוציא אלפים רבים בכל גזרה. חמישה כלי רכב משוריינים יכולים לפרוץ מחסום, לפגוע בחיילים ולפתוח את הדרך לעיר ישראלית. בתוך דקות עלולים להגיע אלפי חמושים לשכונות אזרחיות”.
“מה נעשה במצב כזה?” שואל מוריס. “הרי חיל האוויר אינו יכול לפתוח באש בלב כפר סבא או נתניה. גם כיתות הכוננות אינן ערוכות להתמודד עם אלפי מחבלים המגיעים בכלי רכב משוריינים. זה תרחיש שעלול להוביל לטבח נוסף, ומדינת ישראל אינה ערוכה אליו כיום”.
למרות שכל המידע במחקר שפרסם סא”ל (במיל’) עו”ד מוריס הירש גלוי וידוע, איש במדינת ישראל אינו לוקח אחריות לעצור את צמיחת הצבא הפלסטיני ואת הטבח הבא.
מוריס מספר בראיון שבעבר הוא פנה לצה”ל, למשרד הביטחון ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים, וביקש לדעת כמה אישורים ניתנו להגדלת כמות הנשק ברשות הפלסטינית. לדבריו, כל גוף הפנה אותו לאחר, ולא היה מי שייתן תשובה. לא ברור מי מפקח על ההפרות, מי סופר את אנשי המנגנונים, מי בודק את כלי הנשק ומי אמור להתריע.
מדינת ישראל עומדת, מביטה על ההתעצמות הצבאית של רשות הטרור הפלסטינית והכנותיה לטבח הבא, ולא עושה דבר בכדי לעצור את התהליך, למנוע פגיעה באזרחי ישראל.
התעלמות מתוכנית פיאד
גם מיישומה של תוכנית פיאד, להשתלטות מסיבית על שטחי יהודה ושומרון וחניקת ההתיישבות הישראלית, מדינת ישראל מתעלמת ואינה עושה דבר.
תוכנית פיאד, שהושקה בשנת 2009 על-ידי סלאם פיאד, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית לשעבר, היא אסטרטגיה מדינית-מעשית, שנועדה לקבוע עובדות בשטח במטרה להשתלט על שטחי שטח C ביהודה ושומרון. שטחי C, המהווים כ-60% משטחי יהודה ושומרון, נמצאים על פי הסכמי אוסלו בשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של ישראל. תוכנית פיאד באה לשנות מציאות זו מיסודה.
עד לשנת 2009, התרכזו הפלסטינים בניהול משא ומתן מדיני מול ישראל על הקמת מדינה פלסטינית, לצד פעילות טרור רציפה. בעקבות מבוי מדיני סתום, שנבע מסרבנות פלסטינית לכל פתרון שהוצע, יזם סלאם פיאד, שכיהן כראש ממשלת הרשות, והיה כלכלן בהכשרתו ובכיר לשעבר בבנק העולמי, תוכנית להקמת מדינה פלסטינית “מלמטה למעלה”. הרעיון היה להקים בפועל את תשתיות המדינה הפלסטינית, בדגש מיוחד על שטחי C, בכדי לייצור רצף התיישבות פלסטיני שיבודד, יכתר ויחנוק את ההתיישבות היהודית באזור.
מטרת התוכנית הייתה יצירת נוכחות פיזית של תשתיות, מבנים ופעילות חקלאית בשטחי C, בכדי לקבוע מציאות בלתי הפיכה, שתמנע מישראל לממש ריבונות או להרחיב את ההתיישבות, ותבטיח רציפות טריטוריאלית למדינה פלסטינית עתידית.
התוכנית לא נשארה על הנייר, אלא יצאה לביצוע במימון בינלאומי נרחב, בעיקר מצד האיחוד האירופי ומדינות נוספות, ששמחו על ההזדמנות לסייע לפגיעה במדינת היהודים.
במסגרת התוכנית הוקמו בשנים האחרונות, בניגוד לחוק, אלפי מבנים, תשתיות מגורים ומבני ציבור, כמו בתי ספר ומרפאות, בנקודות אסטרטגיות בשטח C, לרוב בקרבת צירי תנועה מרכזיים, בסיסים צבאיים או יישובים ישראליים. כל זה במטרה לבסס רצף דמוגרפי, ולתקוע יתדות בלב האזורים שבשליטה ישראלית מלאה. חלק גדול מהמבנים, שנבנו באזורים לא מאוכלסים, עומדים ריקים וללא שימוש.
הפלסטינים ניצלו פרצות משפטיות בחוקים עות’מאניים ישנים הנוגעים לעיבוד קרקע, בכדי להשתלט על אלפי דונמים של אדמות מדינה או אדמות טרשים סביב יישובים ישראלים, באמצעות נטיעות, חריש, והכנסת עדרי צאן, במטרה למנוע מישראל לעשות בהן שימוש.
הרשות הפלסטינית פרצה בשטחי C, בניגוד להסכמי אוסלו, וללא אישור או תיאום עם המנהל האזרחי, צירי תנועה ודרכים עוקפות, במטרה ליצור רשת תחבורה שמחברת בין ערים פלסטיניות בשטחי A ו-B.
הפלסטינים עושים מאמצים אדירים בכדי לקטוע את רצף ההתיישבות היהודי, במטרה למנוע את התרחבותם העתידית של היישובים היהודיים, וליצור מובלעות מנותקות.
בנוסף, הפלסטינים מנסים להפוך את שטח C, שבעת החתימה על הסכמי אוסלו היה מיושב באופן דליל בידי הפלסטינים, לאזור המאוכלס בצפיפות, ובכך לסקל כל תרחיש של החלת ריבונות ישראלית על השטח.
אל מול קצב הבנייה האדיר וההשתלטות המהירה על שטחי המדינה, המנהל האזרחי, שאחראי על אכיפת חוקי הבנייה באזור, קפא על שמריו, והוא מתקשה או אולי אינו רוצה, להתמודד עם היקף ההפרות, מה שמוביל בפועל לכרסום בריבונות הישראלית בשטחי C.
גם הממשלות השונות, נבחרי הצבא, אנשי ציבור וראשי מערכת הביטחון מתעלמים בשיטתיות מההפרות הפלסטיניות ומהפגיעה בריבונות ובהתיישבות. רק מספר עמותות ויוזמות אזרחיות, כמו תנועת “רגבים”, פועלים לתיעוד ההפרות והבנייה, ולוחצים על רשויות אכיפת החוק לפעול.
תרומה נוספת לעצירת השתלטות הפלסטינים על שטח C מגיעה מהחוות, שהוקמו באזור בשנים האחרונות. החוות, שרק תחת הממשלה האחרונה זכו להכרה חלקית, בולמות את ההשתלטות הפלסטינית. היכן שרועים עדרי צאן ובקר של יהודים, הפלסטינים אינם בונים.
סיכום
יש בימין בישראל רבים התולים על צווארם של יוזמי הסכם אוסלו את האשמה העיקרית להתגברות הטרור הפלסטיני, כולל טבח 7 באוקטובר.
הסכמי אוסלו אמנם נחתמו בחוסר מחשבה ובתמימות, אבל האשמה העיקרית להפיכת הרשות הפלסטינית לאימפריה של טרור אינה מוטלת על אלו שחתמו על ההסכמים, אלא על אלו שאפשרו, וממשיכים לאפשר לפלסטינים להפר את ההסכמים.
זה התחיל עם ממשלתו של יצחק רבין, שמיד לאחר החתימה על ההסכמים, עצמה עיניים וויתרה לרב המרצחים יאסר ערפאת, שלא המתין רגע, ומיד החל להפר את ההסכמים. וזה המשיך לאורך כל השנים, עם כל הממשלות, ונמשך עד ימינו עם ממשלת הימין המצא בראשות נתניהו.
לא היה דבר יותר קל, פשוט הוגן וצודק מאשר לעצור את התהליכים מול הפלסטינים, כבר בשלבים מוקדמים, בטענה מוכחת שהפלסטינים מפרים את ההסכמים שהם חתמו עליהם. אף אחד, לא בישראל ולא בעולם, היה יכול לבוא בטענות למדינת ישראל על עצירת תהליך בגלל שהצד השני הפר הסכמים.
למה מדינת ישראל צריכה לתת לרשות הטרור הפלסטינית גיבוי פיננסי, כאשר כל העולם מנתק מהם מגע, בהתאם לחוקים האמריקאים למניעת טרור?
מדוע מדינת ישראל מאפשרת לרשות הפלסטינית, שמחנכת את ילדיה לשנאה ולטרור, להתעצם צבאית, ולבנות צבא גדול, בניגוד להסכמים, שעלול להפוך לצבא טרור, שיבצע טבח בישובים ישראלים?
איזה הסבר אפשר לתת להתעלמות רשויות אכיפת החוק ביהודה ושומרון מהשתלטות הרשות הפלסטינית על שטחי C, בניגוד לחוק ובניגוד להסכמים?
איזו מפלגה הציבה את אכיפת הסכמי אוסלו כיעד מרכזי במצע שלה לקראת הבחירות הקרובות?
