היום התפרסם בישראל היום מכתבה של רננה מאיר, בתה של דפנה מאיר ז”ל שנרצחה בשנת 2016 בידי פלסטיני צמא דם, שעתיד להשתחרר בעסקה לשחרור החטופים, ממאסר העולם שנגזר עליו,.
מכתבה של רננה מופנה אלינו, אל כולנו, אל הציבור בישראל. זה מכתב אזהרה, או יותר מכך מכתב הכנה לקראת מה שצפוי לנו משחרור אלפי מחבלים, וביניהם ארכי רוצחים מתועבים.
את מחיר הכניעה לדרישות החמאס, שזכה לא רק לגיבוי ותמיכה מצד אויבי ישראל בעולם, אלא קיבל גם עידוד וחיזוק מהפילוג בתוך החברה הישראלית, ומהמחאה נגד הממשלה והקריאה לעסקה בכל מחיר, עלולות לשלם אלפי משפחות, שיהפכו בעתיד לקורבנות הטרור בידי אלו שמשתחררים היום.
התנהלות שגויה של ממשלת ישראל, הססנות וחוסר נחישות של הפיקוד הצבאי הבכיר, מחאה חסרת אחריות שגרמה לנזק עצום, והנדסת תודעה בידי התקשורת, הביאו את מדינת ישראל לנקודה של חוסר בררה אלא להיכנע לדרישות החמאס ולשחרר אלפי מחבלים.
מדינת ישראל לא למדה משגיאות העבר, ומהנזקים העצומים שנגרמו למדינה ולאזרחיה בעקבות כניעה לטרור ושחרור מחבלים. מדינת ישראל גם לא למדה מהטעות של גרוש המחבלים למדינות אחרות, שם הם זוכים לסביבה נוחה ותומכת, המאפשרת להם לפעול במרץ ולהוביל פעולות טרור והסתה נגד מדינת ישראל ואזרחיה.
את גזרת העסקה הנוכחית אי אפשר לשנות, ואלפי הרוצחים המתועבים ישתחררו בימים הקרובים ויחזרו אל מעגל הטרור. אבל, את הנזק הצפוי מהם אפשר לצמצם, על-ידי מעקב הדוק אחר המשוחררים, וחיסולם המיידי ברגע שהם יעזו לפסוע צעד אחד במסגרת פעילות הטרור.
גם את אחר המחבלים, שיגורשו לארצות אחרות, ואחר אלו שכבר פעילים בארצות הללו, צריך לרדוף ולחסל אותם בכל פינה על-פני הגלובוס שבה הם נמצאים. בעניין הזה צריך לאמץ את גישתה של ראש הממשלה גולדה מאיר, שלאחר הטבח באולימפיאדת מינכן הורתה למוסד לחסל את כל מי שלקח חלק בתכנון ובהוצאה לפועל של הטבח.
להלן מכתבה של רננה מאיר כפי שפורסם היום בעיתון ישראל היום:
קמתי בבוקר אישור העסקה עם הודעה משכנה אהובה ששאלה איך אני, אז הבנתי שכדאי להיכנס לחדשות וראיתי שנחתמה עסקה. ורציתי לשאול חזרה, ואיך אתם? עם הידיעה שיוצא מהכלא רוצח אכזרי? כי תראו, אני את שלי כבר שילמתי. אז סטטיסטית, אתם בסכנה גדולה ממני. ואל תאמרו לי שמדובר בגדלות נפש. אני לא מעוניינת להיות גדולת נפש על חשבון בטחון מדינת ישראל.
אם הייתי רוצה להיות הישראלית היפה, שמקבלת כתבה אוהדת בעמוד חדשותי אז הייתי כותבת כאן שזה המחיר שאני, כיתומת פעולות איבה שהמחבל שרצח את אמא שלה לנגד עיניה, מוכנה לשחרר את המחבל בעד מחיר חזרת החטופים – גם הטור הזה היה סוחט מכם דמעות. איזה יופי, איזו ערבות הדדית. אחד משלם השני מקבל. אבל עכשיו, כשהמחבל יצא בעסקה הקרובה מהכלא, את המחיר אתם תשלמו. כל ישראלי בכל בית בישראל ישאר פחות מוגן. אני לא גרה ביו״ש ולא על קו התפר, הסיכוי שהוא יגיע אלי או למי ממשפחתי הוא קלוש.
זאת לא רדיפה אישית הרי, אמא שלי לא נרצחה כי היא הייתה מיוחדת, קולנית מידי או נמוכה מידי. היא נרצחה על רקע היותה אישה יהודיה, מה ששם גם אתכם באותה קבוצת סיכון כמוני. אם שחרור מחבלים היה כרוך בצער שלנו, הפרטי, היינו משלמים את מחיר הצער מזמן. אנחנו למודי צער, אוכלים צער לארוחת בוקר. אוכלים צער בחגים, בשמחות משפחתיות. נראה לכם שלא היינו משלמים את מחיר הצער הפרטי, עבור השמחה הפרטית והלאומית גם יחד? אך לא על צער עצמי חשבתי. אלא על הצער הלאומי כשיתברר שהנזק הוא לאומי. ואפשר בוודאי ומוכרחים לראות אותו כבר עכשיו, מכיוון שמדובר בנזק ודאי. ולא ״נדע להתמודד״.
תראו, המחבל שלנו הוא מה שנקרא ״מפגע בודד״, אינתיפאדת הבודדים קראו לזה אז ב2015-2016. יתכן וזאת הסיבה שלא שוחרר עד היום, כי לא היה ארגון שדרש לשחרר אותו (אני משתפת אתכם במחשבות ובחישובים שכל משפחה שכולה עושה עם עצמה במצבים כאלה). בנוסף, בגזר הדין היתה המלצה לא לשחרר אותו במקרים של עסקאות שחרור מחבלים מכיוון שזה היה רצח בנסיבות אכזריות במיוחד (כי שאר הרציחות הן פחות?), סעיף חשוב מאוד שהוסיפה איילת שקד בזמנו. אך כשניסיתי בימים האחרונים לשאול גורם מדיני הוא אמר לי ״הוא ישוחרר, לא נשאר כמעט את מי לשחרר״. ואז חשבתי עם עצמי שבאמת, אם לחשוב רגע בצורה הגיונית (מה שבלתי אפשרי לעשות כרגע), זה באמת לא משנה אם הוא או אחר.
אני סומכת על מערכת הביטחון שבחרה את אלו שהשחרור שלהם יגרום להכי פחות נזק בעידוד מפגעים נוספים לביצוע פיגועים רצחניים. אך אל לנו להתעלם מהמחירים שבוודאי נשלם, ולכן אשאל גם אתכם, איך אתם? כי הרוצח שרצח את אמא שלי, עלול להסתובב לידכם. לחצות את גדר המערכת כדי לחפש עבודה כאן בפינוי בינוי או לקנות חלב בסופר מרקט באריאל.
ומילה אחרונה, בהפגנות נהגו להגיד שאם החטופים לא יחזרו, אז ״החוזה עם המדינה הופר״. החוזה שלנו מופר ברגעים אלה ממש. בניגוד לחוזה המעורפל מאוד עם אחינו האהובים שנחטפו מביתם, החוזה שלנו כתוב וחתום על ידי טובי המשפטנים וסוללות עורכי דין. כשתרימו בהפגנות הבאות שלט תמיכה במשפחות השכולות ש״החוזה שלהן עם המדינה הופר״ ושחרור מחבלים שרצחו מתיישבים חפים מפשע יוצאים לחופשי, רק צלמו ושלחו לי תמונה. זה יעודד אותי ממש.
אמא, אני מבקשת סליחה. אני יודעת שהיית עושה את זה בלי לחשוב פעמיים אם זה היה תלוי בך. ועדיין. בעוד ארבעה חודשים נציין עשור ללכתך, וזה כל כך לא מגיע לך.