ההצעה החדשה להרכב הוועדה לבחירת שופטים, שיזמו דדי שמחי ויזהר שי, ופורסמה אתמול על-ידי שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער, זוכה לתמיכה מצד שוחרי האחדות והשלום הפנימי, ולביקורת והתנגדות מצד אנשי המחלוקת, הריב והמדון.
“בני האדם נידונו להתקוטט, כל עוד קבוצות מתחרות יטענו כל אחת למונופול על האמת“, כתב הרב יונתן זקס במאמרו “מתי מותר לשקר?“, שעוסק בפרשת השבוע “ויחי“, אותה נקרא בשבת הקרובה.
וממשיך הרב זקס ואומר: “בני האדם ילמדו לחיות בשלום אך ורק אם יבינו שכיוון שהם סופיים, בני תמותה, הם לא ישיגו בחייהם אף פעם את האמת כפי שהיא בשמים. האמת שבידינו תהיה תמיד חלקית, מקוטעת – המראה הנשקף ממקום מסוים, ולא, כפי שפילוסופים אומרים לפעמים, המקרא הנשקף משום מקום“.
היהדות אינה מקדשת את “האמת האבסולוטית” – האמת האחת שאין עליה עוררין, והיא מטפחת את תרבות הוויכוח והמחלקות, הן בין הפרשנים השונים, והן במסורת לימודי הגמרא, שמטרתה היא לימוד והתעמקות בחקר האמת ובמציאת פתרונות למחלוקות.
אין עוד תרבות אחרת, אומר הרב זקס, “שמחזיקה בהבנה דקה ומורכבת מאין כמוה בדבר אופייה של האמת“. ואוסיף ואומר, שאין גם תרבויות אחרות שעוסקות כמו היהדות בחשבון נפש ובתיקון, שכל מטרתם הוא לקח ממעשי העבר ושיפור המעשים בעתיד.
אולם, הערכים הללו של חקר האמת, לקח והישג מהעבר ושאיפה לשלום בעתיד, יכולים להתקיים אך ורק בסביבה, שבה כל השותפים מאמינים ומקדשים את הערכים הללו. אם צד אחד דבק באמונתו בעיוורון מוחלט, אינו פתוח לוויכוח ולפשרה ומוכן להקריב הכל על מזבח צדקת הדרך, אזי לחקר האמת אין כל משמעות, ולתרבות הוויכוח אין מקום. במקרים כאלו, שלצערי הם רבים, המבוי סתום וההכרעה תהיה בקרב עקוב מדם.
זה המצב במערכת היחסים ביננו, עם ישראל, לבין שכנינו הערבים, שקנאותם הדתית ואמונתם היוקדת בצדקת דרכם מובילה אותם ואותנו, שוב ושוב, אל שדות הקרב ואל מרחץ הדמים. כל הניסיונות, שנעשו עד כה למצוא פתרון לסכסוך ולהגיע לפשרה, התנפצו על חומה בצורה של קנאות דתית לאומנית, ואמונה עיוורת בצדקת הדרך.
מול הקנאות הדתית והאמונה העיוורת של שכנינו עלינו להציב קיר של ברזל ואגרוף של פלדה, לצד ההכרה וההבנה שבשכונה שלנו על חרבנו נחייה, ושחזונו של הנביא ישעיהו “לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה” לא יתגשם בזמן הקרוב.
ומכיוון, שאל מול שכנינו לא נוכל להביא לידי ביטוי את תרבות חקר האמת והשאיפה לפשרה ושלום, חובה עלינו לתת ביטוי לתרבות והערכים הללו בתוכנו, בדרך לפתרון מחלוקות, להגברת האחדות ולחיזוק העם היהודי, כפי שרבים מנסים לקדם בעת הזו.
אחד המכשולים המאיים על השגת המטרה הזו הוא השיח הרדוד והלעומתי, שמטפחת תרבות הרייטינג בתקשורת וברשתות החברתיות. אלגוריתמים מתוחכמים, שפותחו בשנים האחרונות בתוכנות המנהלות את הרשתות החברתיות, מבינים את שפת בני האדם ואת תוכן המסרים, ומקדמים תוכן לעומתי, שלילי, מתריס ומתסיס, יותר מאשר תכנים חיוביים, מכילים ומפרגנים.
הסיבה לכך כלכלית. ככל שהשיח יותר לעומתי ומתסיס, כך עולה הרייטינג, הזמן המוקדש לרשתות החברתיות או לערוצי המדיה, ויחד עם עליית הרייטינג עולות ההכנסות מהפרסומות. וכך, האיום הגדול ביותר על הלכידות והאחדות מגיע מקבוצה קטנה של בעלי עניין כלכלי שבצע כסף מניע אותם.
אך זו אינה גזרת גורל. בידינו לשנות את המצב. אם נקדיש פחות זמן לרשתות החברתיות, אם נצפה או נאזין פחות לתוכניות שיח מתסיס, ואם נעמיק בקריאה ובחקר האמת, נוכל להשפיע על עתידנו ועתיד ילדינו.
ואם הגעתם עד למשפט הסיום במאמר, הקצר מעמוד אחד, הנה צעדתם צעד אחד בדרך להשגת המטרה.