שחרור מחבלים צריך להוביל לחיסולם

אני חולק על גישתה של מערכת הביטחון בכל הקשור לשחרור מחבלים וגירושם לחו”ל.

על-פי גורמי ביטחון, הנהגת חמאס בבתי הכלא בישראל נערכת לאייש תפקידים בכירים בהנהגה הצבאית והמדינית, שהתפנו בעקבות החיסולים הממוקדים שעשתה ישראל. על פי התוכנית, עשרות מחבלים בכירים, שאמורים להשתחרר במסגרת עסקת החטופים, יחליפו את המחוסלים וישתלבו בפעילות ארגון הטרור.

מערך המודיעין של שירות בתי הסוהר והשב”כ, שעוקב מקרוב אחר פעילות המחבלים בבתי הכלא בישראל, זיהה את ההתארגנות והתריע מפניה בפני הדרגים הביטחוניים והמדיניים שמנהלים את המו”מ.

השחרור הצפוי של מאות מחבלים רוצחים במסגרת עסקת החטופים תהווה זריקת עידוד לחמאס, ורוב המחבלים המשוחררים צפויים להשתלב בתפקידי מפתח ובתפקידי שדה בפעילות הטרור נגד ישראל, כפי שקרה בעבר, כשהם מלאים בתאוות רצח ונקמה.

כך לדוגמא, ג’יבריל ג’יבריל, פעיל חמאס ששוחרר עסקת הקטינים והנשים בחודש נובמבר, חוסל השבוע בפעילות צה”ל בטול כרם. אחיו שספד לו אמר כי ג’יבריל רצה לפרוע את החוב עבור מי שהביא לשחרורו בעסקה.

לכן, במו”מ המתנהל כעת מול החמאס מנסה ישראל לקבל זכות וטו על חלק מהמחבלים, שחמאס דורש את שחרורם במסגרת העסקת, וזכות לדרוש את גירושם של חלק מהמחבלים לחו”ל, ולהתנגד לחזרתם ליהודה ושומרון או רצועת עזה.

לטענת גורמים ביטחוניים זכויות הווטו והגירוש יאפשרו לישראל להשאיר בכלא הישראלי מחבלים בכירים, ולמנוע את השתלבותם של אחרים בפעילות הצבאית ברצועת עזה וביהודה ושומרון.

אלא שטענה זו המבוססת על תפיסת ביטחון שגויה, נכשלה בעבר ואסור לחזור על הטעות הזו. גירוש המחבלים לחו”ל, או השארתם בבתי הכלא בישראל אינם מאפשרים לישראל לחסל אותם, והם ממשיכים מחו”ל או מבתי הכלא, תחת תנאי כליאה משופרים בחסות ובהשגחת בג”צ, לנהל את פעילות הטרור, להסית ולהכשיר דורות חדשים של מחבלים שטופי שנאה.

שחרורם של המחבלים וחזרתם לפעילות ביהודה, שומרון ועזה, יאפשרו לישראל לעקוב אחריהם ולחסל אותם ביתר קלות, היה והם חוזרים לפעילות טרור, מה שיקרה ברוב המקרים, כפי שקרה עם ג’יבריל, בעידוד בני משפחתו.

ישראל צריכה גם להודיע באופן רשמי, שבקרוב היא תתחיל להעמיד לדין את מחבלי החמאס והסייענים שנמצאים בידיה, ולפעול במהירות לתקן את החוק, כך שאפשר יהיה להקים בתי דין מיוחדים, שיטילו גזרי דין מוות על כל מי שלקח חלק בטבח ובמעשי הזוועות, שהתרחשו ב-7 באוקטובר.

לטענה שגזרי דין מוות יביאו להוצאה להורג של חטופים אין בסיס. החמאס וארגוני הטרור האחרים רצחו עד כה חלק גדול מהחטופים, למרות שישראל נוהגת באסירי החמאס בצורה הומניטרית ועל-פי כללי הדין הבינלאומי.

האיום בגזרי דין מוות לבכירי המחבלים ומימושו יכניסו את הנהגת החמאס לסד לחצים עצום, ורוב הסיכויים שפעולה כזו, יחד עם המשך לחימה עצימה ונחושה, יובילו את הנהגת החמאס לפשרות, במטרה להציל את חבריהם הנידונים למוות. אמנם, החמאס והגיהאד מקדשים את המוות, אך עבורם המוות על הגרדום פחות בערכו מהמוות בשדה המערכה.

אזרחי ישראל צריכים גם להפנים שהנהגת החמאס ברצועת עזה לעולם לא תסכים להחזיר את כול החטופים החיים, ולא תסכים למסור מידע וודאי לגבי מי חי ומי מת, כי זו עבורם, לפחות על-פי הגישה הישראלית הנוכחית, הבטחת הישרדותם. השבוע פורסם בעיתונות זרה שצה”ל יכול היה לחסל את סינואר ומשפחתו מספר פעמים, אך נמנע מכך, היות והם מוקפים בחומת מגן של חטופים.

סינואר, בתבונה רבה, מנצל את רגישות החברה הישראלית ואת הלחצים העצומים, שמפעילים משפחות החטופים ומתנגדי הממשלה, בכדי לשרוד ולגרור את המלחמה כמה שיותר זמן. רק שינוי הגישה בישראל, הבנת המציאות והשתחררות מאשליות, עשויים להציל חלק מהחטופים שעדין נותרו בחיים.