היום, ט”ו באב תשפ”ד, 19 באוגוסט 2024, צופיה ואנכי חוגגים 38 שנות נישואין.
ט”ו באב מצוין ביהדות כמועד בסימן פיוס, אהבה ונחמה בעם ישראל. אין אלו ימים קלים לעם ישראל, ונקווה שאת ימי הנישואין הבאים נחגוג בימים שמחים יותר ובאווירה טובה יותר לעם ישראל.
המשנה מתארת את ט”ו באב בימי קדם כיום טוב, שבו בנות ישראל היו לובשות בגדי לבן, שהיו משאילות אחת לשנייה בכדי לא לבייש את מי שאין לה בגד לבן, ויוצאות לרקוד בכרמים כדי למצוא חתן.
על כך אמר שמעון בן גמליאל:
“לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים”.
לאחרונה נחשפתי לפירוש מעניין שטוען, שבפועל היו ארבעה רגלים (ולא שלושה) (רגל במובן של עליה לרגל), שבהם עלו לבית המקדש, כאשר הרגל הרביעי הוא ט”ו באב.
- הרגל הראשון הוא פסח, תחילת קציר השעורים.
- הרגל השני הוא שבועות, תחילת קציר החיטים.
- הרגל השלישי הוא ט”ו באב, תחילת בציר הענבים.
- והרגל הרביעי הוא סוכות, תחילת מסיק הזיתים.
לכל אחד משלושת הרגלים המוכרים יש גם ממד היסטורי. בפסח זוכרים את יציאת מצרים, בשבועות את מתן תורה ובסוכות את הנדודים במדבר. בט”ו באב לא מצוין אירוע היסטורי וזה אולי מסביר מדוע הרגל הזה הוצנע, ולא קיבל מעמד של שבתון.
ובכל זאת אחד מסיפורי התנ”ך קשור בט”ו באב. מדובר בסיפור פילגש בגבעה. אחד הסיפורים הקשים שמסיים את ספר שופטים, שבסופו שבט בנימין ניצל מהכחדה בין היתר בזכות בנות שילה, שיצאו בט”ו באב לחול במחולות בכרמים.