הדרישה לשוויון בנטל טועה ומטעה. לעולם לא יהיה שוויון בנטל. גם ביחידות הקרביות ביותר יש לוחמים, שנושאים בנטל כבד יותר מלוחמים אחרים, שלא לדבר על אי השוויון בנטל בין חיילים ביחידות השונות.
נכון יותר להשתמש במונח הזכות לשרת את המדינה. מונח זה יכול להוביל לפתרון טוב ויעיל למחלוקת סביב חלוקת הנטל בין חלקי הציבור השונים. הזכות לשרת את המדינה צריכה להיות התנאי לקבלת זכויות אזרחיות אחרות.
הפתרון לשאלת גיוס כלל הציבור במדינת ישראל, ובמיוחד הציבור החרדי, אינו מצוי באולמות בית המשפט העליון. הציבור החרדי מצוי בקונפליקט פנימי, בין הלחץ הציבורי והקול הפנימי שקורא להם להתגייס, לבין הציווי הרבני ולחץ המנהיגים שמורים להם לסרב.
אלו מבין החרדים, שהשפעת הרבנים אינה גדולה עליהם, או שנתונים להשפעת רבנים שתומכים בגיוס, מתגייסים לצה”ל ומשרתים בנאמנות ביחידות ייעודיות או ביחידות רגילות. ואלו, שחייהם נתונים לשליטת הרבנים, מסרבים להתגייס וזועקים בהפגנות שהם מעדיפים למות ולא להתגייס.
הפתרון לדעתי מצוי בנוסחה המשלבת בין שכר, עונש וכוח פוליטי, והוא מתאים לכל המגזרים.
אם ננטרל את השפעת הסביבה ומנהיגי הקהילות השונות, ונותיר את ההחלטה האם להתגייס או להתחמק בידי האזרחים, אזי מנגנון פשוט של שכר והטבות יכול להניע את רוב הציבור להתייצב לשירות.
אולם, במציאות הישראלית נכנס גורם נוסף למשוואה, והוא כוח השפעתם של המנהיגים והקהילה כקבוצה על החלטת האזרח. בכדי להתמודד עם גורם זה צריך להוסיף לפתרון המבוסס על נוסחת שכר ועונש גם מנגנון של העצמה ונטרול הכוח הפוליטי.
הפתרון שאני מציע להעצמה או נטרול הכוח הפוליטי הוא, התניית זכות הבחירה בזכות לשרת את המדינה. כלומר, זכות הבחירה לכנסת ולרשויות המקומיות תינתן לכל אזרח מעל גיל 18 שמשרת את המדינה, או נמצא בהליכי גיוס, באחד ממגוון שירותים למען הציבור, כמו שירות בכוחות הביטחון וההצלה, שירות בשירותי רפואה וסיעוד, או שירות בשירותי חינוך.
אזרח מעל גיל 18 ומעלה, שאינו משרת את המדינה או נמצא בהליכי גיוס, לא יכול להצביע בבחירות במדינה ישראל. גם אזרח שנפקד מהשירות, כולל שירות המילואים, יאבד את זכות הבחירה.
מנגנון של שכר והטבות יתגמל כספית את אלו שתורמים. את סוגי הפעילות אפשר לחלק לשלוש קבוצות – לוחמים, תומכי לחימה ומנהלה, עם הבדלים משמעותיים בשכר ובהטבות בין הקבוצות. כך לדוגמא, חיילים ביחידות לוחמות, לוחמי אש, ושוטרים ביחידות שטח, יזכו לשכר והטבות יותר מאשר אלו שישרתו בתפקידי מטה או תפקידים שאינם מסכני חיים.
מנגנון של שכר והטבות ייתן תמריצים להתנדב לשרת את המדינה, בעוד שמנגנון הכוח הפוליטי יגרום למנהיגי הקהילות השונות, שהיום מתנגדים לגיוס, לשנות את עמדתם ולעודד את חברי הקהילה להתגייס לשרת את המדינה, ובכך לשמור על כוחם הפוליטי.
הפתרון הזה צריך כמובן לעבור עיבוד והעמקה, צריך לפרוט אותו לפרטים, ולהתאים אותו למקרי הקצה השונים. מנהיגי הקהילות שמשתמטות כיום משירות צבאי או לאומי כנראה יתנגדו לפתרון פוליטית ומשפטית, אבל אם הימין הלאומי, הציונות הדתית, השמאל המתון ומפלגות המרכז יתאחדו, מדינת ישראל יכולה לעשות שינוי דרמטי, ולתקן טעות היסטורית, שהפכה לבעיה לאומית.