ביום המבחן קרסה הקונספציה המשפטית, שמעורבות מערכת המשפט בהתנהלות הצבא, היא חומת האש שתגן על ישראל וחיילי צה”ל מפני פסיקות בית המשפט הבינלאומי בהאג.
במשך שנים הטעו אותנו אנשי מערכת המשפט בישראל עם הטענה, שהם המגן על מדינת ישראל וצה”ל מפני סנקציות משפטיות, שבית המשפט בהאג עלול להטיל עלינו.
לפיכך, טענו אנשי מערכת המשפט, עליהם להיות מעורבים בכל תהליכי קבלת ההחלטות במדינה, ועל המדינה והצבא לציית להנחיות שהם נותנים, בכל תחום ובכל סוגייה.
הם אמרו, ומקבלי ההחלטות ומובילי הדעה התפתו להאמין ולאמץ את הקונספציה השגויה, שלא היה לה שום בסיס רציני, וכל מטרתה הייתה להעצים את כוחה של מערכת המשפט.
וכך לאורך שנים התערבו המשפטנים, הפרקליטות ובמיוחד בית המשפט העליון בכל תחום ובכל סוגייה, וכפו על המדינה, ובמיוחד על מערכת הביטחון והצבא, כללי התנהגות הזויים, שאינם מתאימים לניהול מאבקים במזרח התיכון, ואשר גרמו למדינת ישראל נזק, והחלישו את עוצמתה ואת הרתעתה.
על השב”כ נאסרו שיטות ואמצעי חקירה. על הצבא נאסרו פעולות מסוימות, או נכפו פעולות מסרסות כמו נוהל “הקש בגג”. בית המשפט העליון פתח את שעריו בפני כל דכפין, ביטל את עקרון זכות העמידה וקבע שכל נושא בכל תחום שפיט. כלומר, בית המשפט העליון ניצב מעל כולם והוא הפוסק האחרון.
המעורבות המשפטית והפחדת מקבלי ההחלטות, פקידי הממשל וקציני הצבא, סירסו את רוח הלחימה, את הנחישות לנצח, ואת הגישה ההתקפית, שכל כך חשובה בניהול מאבקים מול הערבים. את רוח הקרב והנחישות להכריע את האויב החליפו הכלה, הבנה, התחשבות, וציות לחוק בינלאומי, שאף אחד אינו מכיר בו.
ובכדי להצדיק את הגישה השגויה, ולהראות עד כמה שהיא נכונה, נבנו קונספציות וסופרו סיפורי בדים על אויב מורתע, על אויב שרוצה בשגשוג כלכלי וחיים טובים, ועל שלום מדומה, פי דמיונם של הוזים וחולמים.
והנה הגיע יום המבחן. מדינה מושחתת ומתפוררת כמו דרום אפריקה, בתמורה לסכומי כסף עצומים שהיא קיבלה מאיראן, הגישה לבית הדין הבינלאומי בהאג תביעה נגד ישראל, בטענה שישראל מבצעת ברצועת עזה רצח עם.
אין טענה הזויה, שקרית ומקוממת יותר מהטענה הזו, אבל זה לא הפריע לבית הדין בהאג, שהרכב שופטיו מורכב מאנטישמים שונאי ישראל, לאשר את הגשת התביעה, לנהל סביבה דיונים, והיום, 24 במאי 2024, לקבוע שיש בסיס לטענה, ולהוציא צווים שאוסרים על ישראל להמשיך בלחימה ברפיח.
בית המשפט בהאג התעלם לחלוטין מהתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, וממעשי הטבח, האונס, חטיפת אזרחים ומעשי שוד וגזל, שארגון הטרור הנאצי חמאס ביצע. בית המשפט גם התעלם מלמעלה מ-120 חטופות וחטופים שארגון הטרור, שנגדו ישראל נלחמת, מחזיקים עד היום. את בית המשפט בהאג לא מעניינת אמנת החמאס שקוראת להשמדת מדינת ישראל, ולא מעניינות קריאות תומכי החמאס ברחבי העולם להשמדת העם בישראל.
החמאס רוצה להשמיד את מדינת ישראל ואת אזרחיה, ובבית המשפט בהאג נדונות פעולות ההגנה של ישראל, בטענה שהיא זו שמבצעת רצח עם.
טענות המשפטנים הישראלים, שייצגו את מדינת ישראל בפני בית הדין, על כך שישראל פועלת בהתאם לחוק הבינלאומי, ומספקת לאוכלוסייה בעזה סיוע הומניטרי לאורך כל שלבי המלחמה, כלל לא עניינו את בית הדין בהאג, שמטרתו אחת – לסייע לחמאס לשרוד ולנצח, ולהכשיל את מטרות המלחמה של ישראל.
ביום המבחן קרסו כל הטענות והתאוריות של המשפטנים בנוגע לחומת האש שהם בונים בכדי להגן על מדינת ישראל ומפקדי צה”ל מפני תביעות בבית הדין בהאג. פעם נוספת התברר שלתאוריות שמציגים בפנינו ולסיפורים שמספרים לנו אין אחיזה במציאות, והם נועדו לשרת את האינטרסים של ממציאי התאוריות ומספרי הסיפורים.
וכאן עולה השאלה הבאה:
האם הכישלון וזה יפקח עיניים ויוביל לשינוי, או ששוב ימצאו מספרי סיפורים שיציגו הסברים ותאוריות הזויות, שהכישלון הוא בעצם ניצחון, ושכעת צריך רק לחזק עוד יותר את שליטתה של מערכת המשפט על התנהלות המדינה?
