בכתבה שפרסם איל לויטר ב-8 במאי 2024 באתר אפוק ישראל הוא מזכיר דברים שאמר ריצ’רד גולדברג, לשעבר חבר במועצה לביטחון לאומי של ארה”ב, הגוף המייעץ לנשיא ארה”ב בנושאי מדיניות חוץ, וכיום יועץ בכיר במכון החשיבה “הקרן להגנה על דמוקרטיות” (FDD), בנוגע ליחסו של ממשל ביידן כלפי איראן.
מדבריו של גולדברג עולה החשש שממשל ביידן, בדומה לממשל אובמה, “מחבב” את משטר האייתולות האיראני, נוקט כלפיו גישה רכה ופייסנית ואפילו מסייע לו.
הנה כמה נקודות למחשבה שמעלה ריצ’רד גולדברג:
- איראן המשיכה להגדיל את דרגות העשרת האורניום, ובאפריל 2021 הגיעה לדרגה של 60%. ממשל ביידן לא הגיב על ההפרה הזו, לא הטיל סנקציות על איראן, וחזר לנהל איתה משא ומתן.
- האיראנים המשיכו לקדם את פיתוח הטכנולוגיות הגרעיניות. הותקנו צנטריפוגות מתקדמות להעשרת אורניום, התגלה שהאיראנים מייצרים מתכת אורניום – חומר היכול לשמש בייצור נשק גרעיני, והוגבלו בדיקות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית במתקני הגרעין באיראן. גם פעולות אלו ממשל ביידן התעלם לא הגיב.
- כאשר מהסא אמיני נרצחה בידי “משטרת המוסר” האיראנית, לאחר שלא לבשה את החג’אב בהתאם להוראות, ובאיראן פרצו מהומות דמים, כל שממשל ביידן עשה זה גינוי התקרית בצורה רפה, והטלת סנקציות על “משטרת המוסר” ועל כמה אנשים בארגוני ביטחון אחרים באיראן.
- ממשל ביידן התעלם מהגדלת ייצוא הנפט מאיראן לסין, ואפשר לאיראן לייצא נפט לסין בכמות הולכת וגדלה. ב-2023 ייצאה איראן בממוצע כ-1.4 מיליון חביות ליום, עלייה של 80% בהשוואה לכמות שייצאה בממוצע בתקופת ממשל טראמפ.
- ממשל ביידן התעלם מהקשר בין איראן לבין המתקפה הרצחנית של החמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023. ביידן ואנשי ממשלו התעלמו לחלוטין מהסיוע הרב שאיראן העניקה לחמאס במשך שנים במימון, באימונים ובחימוש.
- מספר ימים לאחר טבח ה-7 באוקטובר 2023 אפשר ממשל ביידן לאמברגו הטילים על איראן לפוג. האמברגו, שהוטל במסגרת הסכם הגרעין, אסר על איראן למכור את הטילים הבליסטיים שלה ואת טכנולוגיות התקיפה ארוכת הטווח. כל מה שצריך היה הממשל האמריקני לעשות, בשיתוף פעולה עם בריטניה, צרפת וגרמניה, זה לשלוח מכתב למועצת הביטחון של האו”ם, ובכך להפעיל את המנגנון המכונה “סנאפבק” המונע מהאמברגו לפוג. במקרה הרוסינם או הסינים לא היו יכולים להטיל ווטו ולמנוע את הפעלת מנגנון הסנאפבק. אבל הממשל של ביידן לא שלח מכתב, לא הפעיל את המנגנון ואפשר לאמברגו על מעצמת הטרור האיראנית לפוג.
- ממשל ביידן לוחץ על ישראל להגיב במתינות על מתקפות הטילים, הרקטות והכטב”מים של החיזבאללה, זרועה הארוכה של איראן. כתוצאה מכך טוען גולדברג מתקפות החיזבאללה הפכו לנורמה שהולכת ומתעצמת מיום ליום.
- גם התגובה להתקפות הטילים והכטב”מים של החות’ים, הנתמכים על ידי איראן, הייתה מינימלית. ארה”ב ובריטניה ביצעו כמה התקפות ויירטו כמה כטב”מים וטילים, אבל לא פגעו בצורה רצינית בחות’ים, שגם הטילו מצור ימי על השייט בים סוף. ארה”ב גם לא הכניסה את החות’ים לרשימת ארגוני הטרור, ולא הטילה סנקציות על מנהיגי הארגון.
- ארה”ב גם לא גבתה מחיר מאיראן על מתקפות שביצעו השלוחות שלה בסוריה ובעיראק נגד בסיסים אמריקניים. גם לאחר שנהרגו שלושה חיילים אמריקנים באחת ההתקפות, ארה”ב הגיבה במתינות כנגד השלוחות עצמן, ולא כנגד איראן.
- ממשל ביידן אפשר לאיראן להשתמש ב-10 מיליארד דולר, שעיראק הפקידה עבור איראן בחשבונות בנק בעומאן. בכל 120 יום הממשל האמריקאי נדרש לחדש את האישור. האישור האחרון חודש שישה שבועות אחרי שכטב”ם של שלוחה איראנית בעירק הרג שלושה אנשי צבא אמריקנים בבסיס על גבול ירדן וסוריה.
- ממשל ביידן מפעיל על ישראל לחץ עצום בכדי למנוע את כיבוש רפיח, והשלמת הכרעת החמאס ברצועת עזה. ביידן מבקר את ישראל, מאיים לעצור אספקת נשק וחימוש לישראל, ואינו פועל מול מדינות אחרות, כמו קנדה, שמאיימות לעצור מכירת נשק לישראל.
- הממשל האמריקאי כמעט שלא הגיב כאשר כשכוחות איראניים השתלטו, ב-12 באפריל, על הספינה “MSC ARIES”, שנמצאת בבעלות ישראלית חלקית, וחטפו אותה לשטח המים הטריטוריאליים של איראן.
“כל מה שצריך לעשות המנהיג העליון של איראן זה לבחון את העובדות האלה ולהגיע למסקנה שאם יתקוף ישירות את ישראל זה יסתיים בשתי תוצאות: לחץ אמריקני על ישראל שלא להגיב, ואפס השלכות כלפי טהרן”, אומר גולדברג. “מה שאיראן למדה מכל זה הוא שהיא יכולה להתחמק מכל פעולה שתעשה”.
מדוע ממשל ביידן מנהל מדיניות פייסנית מתרפסת מול האיראנים?
המדיניות הפייסנית והמתרפסת של ממשל ביידן כלפי האיראנים הוא המשך למדיניות דומה של ממשל אובמה, שבו כיהן ביידן כסגן נשיא, וג’ון קרי, ידיד איראן, כיהן כמזכיר המדינה.
מדיניות שכזו של חיבוק האויב והלקאת האוהב, תואמת את העקרונות הפרוגרסיביים, ששוטפים מזה שנים את המפלגה הדמוקרטית, ורק הולכים ומתעצמים. בורות ואטימות אל מול התרבות, ההיסטוריה והתוכניות של הממשל האיראני, בצד יהירות והתנשאות כלפי תרבויות ועמים אחרים, מובילים את המנהיגות הפרוגרסיבית לנתח ולצפות את מהלכי האויב בצורה שגויה וקצרת רואי, ולהוביל מסקנות הפוכות מהמציאות.
אפשר היה להבין טעות שנעשתה פעם אחת ותוקנה. אפשר היה גם להבין ולסלוח לטעות שנעשתה פעמיים ותוקנה. אבל קשה לקבל, להסכים ולסלוח על טעויות חוזרות ונשנות, ועל טיפשות, אטימות ויהירות של מנהיגי המעצמה הגדולה בעולם.
בסופו של דבר הגישה הזו תוביל, כמו במלחמות העולם הראשונה והשנייה, להקזת דם אמריקאי. האיראנים, שמפרשים את המדיניות האמריקאית כחולשה, מגבירים את התעצמותם הצבאית, מרחיבים את פעולות הטרור הבינלאומיות באופן עקיף ובאופן ישיר, ומגבירות את שיתוף הפעולה הצבאי עם רוסיה, סין וצפון קוריאה.
אם האמריקאים ימשיכו במדיניות ההכלה וההבנה המתרפסת, החוצפה האיראנית ועזות המצח שלהם תלך ותגבר עד שהם יעשו טעות, יחצו קו אדום, ויעוררו את האמריקאים לצאת נגדם למלחמה. אלא שעז, מחיר הניצחון היה הרבה יותר יקר ורווי בדם אמריקאי.
המדיניות הפייסנית והמתרפסת של ממשל ביידן כלפי האיראנים הוא המשך למדיניות דומה של ממשל אובמה, שבו כיהן ביידן כסגן נשיא, וג’ון קרי, ידיד איראן, כיהן כמזכיר המדינה.
מדיניות שכזו של חיבוק האויב והלקאת האוהב, תואמת את העקרונות הפרוגרסיביים, ששוטפים מזה שנים את המפלגה הדמוקרטית, ורק הולכים ומתעצמים. בורות ואטימות אל מול התרבות, ההיסטוריה והתוכניות של הממשל האיראני, בצד יהירות והתנשאות כלפי תרבויות ועמים אחרים, מובילים את המנהיגות הפרוגרסיבית לנתח ולצפות את מהלכי האויב בצורה שגויה וקצרת רואי, ולהוביל מסקנות הפוכות מהמציאות.
אפשר היה להבין טעות שנעשתה פעם אחת ותוקנה. אפשר היה גם להבין ולסלוח לטעות שנעשתה פעמיים ותוקנה. אבל קשה לקבל, להסכים ולסלוח על טעויות חוזרות ונשנות, ועל טיפשות, אטימות ויהירות של מנהיגי המעצמה הגדולה בעולם.
בסופו של דבר הגישה הזו תוביל, כמו במלחמות העולם הראשונה והשנייה, להקזת דם אמריקאי. האיראנים, שמפרשים את המדיניות האמריקאית כחולשה, מגבירים את התעצמותם הצבאית, מרחיבים את פעולות הטרור הבינלאומיות באופן עקיף ובאופן ישיר, ומגבירות את שיתוף הפעולה הצבאי עם רוסיה, סין וצפון קוריאה.
אם האמריקאים ימשיכו במדיניות ההכלה וההבנה המתרפסת, החוצפה האיראנית ועזות המצח שלהם תלך ותגבר עד שהם יעשו טעות, יחצו קו אדום, ויעוררו את האמריקאים לצאת נגדם למלחמה. אלא שעז, מחיר הניצחון היה הרבה יותר יקר ורווי בדם אמריקאי.
