בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג דחה אתמול, 26 בינואר 2024, את הבקשה המרכזית של דרום אפריקה לעצירת המלחמה ברצועת עזה. אלא שבצד דחיית הבקשה לצו לעצירת המלחמה, שאילו ניתן ישראל כמובן לא הייתה מצייתת לו, בית המשפט הוציא כמה צווי ביניים נגד ישראל, המתמקדים בהקפדה על תנאי האמנה למניעת רצח עם, בדרישה לנקוט מדיניות ענישה על התבטאויות המסיתות לרצח עם, ובדרישה להבטיח סיוע הומניטרי לרצועת עזה. עוד נדרשה ישראל לא להעלים ראיות בנוגע ללחימה בעזה ולהגיש לבית המשפט דו”ח בתוך חודש.
הצווים התקבלו ברוב מוחץ של 16 שופטים מתוך 17, כאשר השופט אהרן ברק, נציג מדינת ישראל בחבר השופטים, הצטרף אל דעת רוב השופטים בשני צווים: זה המורה לישראל להכניס סיוע הומניטרי לעזה והצו המורה לישראל להעניש על התבטאויות נבחרי ציבור בנוגע לרצח עם. רק השופטת האוגנדית נותרה בדעת מיעוט יחיד בצווים הללו.
החלטת בית המשפט הבינלאומי בהאג ניפצה לרסיסים את טענתם של אלו שאמרו, שבג”צ הוא השכפ”צ שיגן על מדינת ישראל ועל מנהיגיה וחייליה מפני תביעות בבית המשפט בהאג. הצווים שניתנו והאמירות שנאמרו כנגד מדינת ישראל מלמדים שלמדינת ישראל, מנהיגיה וחייליה אין שום שכפ”צ משפטי.
מלכתחילה הטענה הזו הייתה חסרת בסיס, שכן בדומה להתנהלות ארגון האומות המאוחדות ודרך קבלת ההחלטות בו, כך גם התנהלות בית המשפט הבינלאומי בהאג וקבלת ההחלטות בו, אינן מבוססות על צדק, הגינות והיגיון, אלא עטופות במניעים פוליטיים ונוטפות צביעות ומשוא פנים.
כאזרח ישראל אני מצפה משופטי בית המשפט העליון להיות שכפ”צ אמיתי, ובמקום לאזוק את ידי זרועות הביטחון בפעולות הגנה על אזרחי ישראל, עליהם למצוא טיעוני הגנה משפטיים לפעולות זרועות הביטחון, ולבנות קו הגנה משפטי שיגן על זרועות הביטחון והמדינה מפני תביעות בינלאומיות.
נשיא בית המשפט בדימוס, אהרון ברק, שלאורך שנים התווה קו משפטי מחמיר ומגביל על זרועות הביטחון בישראל, לא עשה זאת משנאת המדינה ואהבת האויב. אני משוכנע לחלוטין שאהרון ברק, הוא יהודי טוב ואזרח נאמן, שאוהב בכל לבו את המדינה. אני מאמין שכוונותיו היו טובות.
אלא שאהרון ברק, הילד היהודי ניצול השואה, ששרד את איימת מלחמת העולם השנייה בדרך נס, נשאר בתוך תוכו ילד יהודי גלותי, וכל חייו הוא ניסה להתחבב אצל הגויים ולהוכיח להם שאנו “עם סגולה”, טובים ונאורים מאומות אחרות, אנשי צדק ומוסר, וטעות הייתה לנסות להשמידנו.
אולם, את אומות העולם ואת אנשי המשפט הצבועים במדינות המערב, מאמציו ופסיקותיו של ברק אינם מעניינים. גם דבריו המרגשים בפני בית המשפט בהאג על ילדותו בצל אימת הצורר הנאצי, לא הרשימה את השופטים. החלטותיהם פוליטיות ומושפעות מדעת הקהל במדינותיהם, שהודות לארגוני השמאל הישראלים, הפכה לעוינת ולאנטישמית.
ואולי כעת יפקחו העיניים גם לאנשי מערכת המשפט ולשופטי העליון, שיבינו שהתרפסות, התחסדות וטהרנות אינן האמצעים הנכונים ליצירת שכפ”צ משפטי מפני תביעות בבית המשפט בהאג.