בשנת 1929 בחברון לא היה דעאש, לא היה חמאס וגם לא היה כיבוש. אבל היו אותן מנטליות ותרבות רצחנית, שמאפיינות את שכנינו הערבים. המנטליות הזו שזורה באומה הערבית ובתרבותה – אח שרוצח את אחותו בגלל כבוד המשפחה; אב ששוחט את בתו כי היא לא צייתה לדבריו; גבר שהורג את אשתו כי הוא חושד בה שהיא בוגדת בו. תרבות שלחיי אדם אין שום ערך.
בשנת 1929 שחטו תושבי חברון הערבים את שכניהם היהודים. הם אנסו נשים, רצחו תינוקות, ערפו ראשים והתעללו בגופות. משפחות שלמות של יהודים נטבחו על ידי השכנים הערבים, שכמה שעות קודם לכן עוד סחרו עם היהודים וקיבלו סיוע רפואי מהרופא היהודי.
אל מול המנטליות הזו שמקדשת דם, רצח ואכזריות אין קץ, ניצבת האומה היהודית, שמקדשת את ערך החיים וחולמת על שלום. כל יהודי מאמין מתפלל ואומר שלוש פעמים ביום: “ה’ עוז לעמו ייתן, ה’ יברך את עמו בשלום”.
ילדי ישראל גדלים על שירי שלום. כל דור ושירי השלום שלו. כל דור וכמיהתו לשלום. והכמיהה הזו לשלום של כל כך הרבה ישראלים, שעולה וצומחת מתוך התרבות היהודית, מתקשה להתמודד עם המנטליות הבלתי נתפסת של שכנינו, שמקדשת מלחמה ושפיכות דמים, אל מול קדושת החיים של עם ישראל.
הפער התרבותי העצום הזה מבלבל יהודים רבים, שאינם מסוגלים להבין את המנטליות הערבית, ומנסים בכל דרך לחתור לשלום עם הערבים, מתוך בורות וחוסר הבנת תרבותו של הצד השני, ותוך התעלמות מוחלטת מההיסטוריה וניסיון העבר.
אי הכרת תרבותו של האויב, ההתעלמות מהניסיון ההיסטורי, ועיוות המציאות בניסיון להציג תמונה, שתומכת ומחזקת את תפיסת עולמם, היא הטעות והמחדל של כל שוחרי השלום, שגוררים אותנו פעם אחר פעם אל אסונות וקורבנות.
לפני 30 שנים חתמה מדינת ישראל על הסכם אוסלו עם ארגון הטרור הפלסטיני. בעוד שישראל מימשה במהירות את חלקה בהסכם ואת התחייבויותיה לפינוי שטחים, העברת סמכויות, והקמת משטרה פלסטינית מצוידת בנשק, הפלסטינים לא מילאו את חלקם בהסכם. יותר מכך, כמה חודשים לאחר החתימה נאם ערפאת ביוהנסבורג, וקרא להמשיך בג’יהאד עד כיבוש ירושלים. בנוסף אמר ערפאת, שהסכם אוסלו שווה במשמעותו להסכם חודיבייה. הסכם חודיבייה הוא הסכם שלום, שחתם הנביא מוחמד עם מנהיגי שבט קורייש מהעיר מכה, ולאחר שמוחמד צבר מספיק כוח, הוא הפר את ההסכם, הפתיע את שבט הקורייש, שלא היה מוכן, וטבח בהם.
די היה באמירה זו בכדי להבהיר לכל שוחרי השלום בישראל, שכוונת הפלסטינים אינה לשלום, וכי הסכם אוסלו נועד לבלבל, להרדים ובעיקר לאפשר לפלסטינים לצבור כוח בכדי לתקוף ולחסל את הישות הציונית בהמשך. אבל גם הדברים הברורים של ערפאת לא הצליחו לגרום לשוחרי השלום הישראלים להתפכח מאשליית השלום, ולהבין שכוונת הערבים אינה שלום.
מאז החתימה על הסכמי אוסלו לפני 30 שנים הפלסטינים לא נטשו את דרך הרצח והטרור. הנהגת הרשות הפלסטינית משלמת מאות מיליוני דולרים בכל שנה, מכספי התמיכה שהיא מקבלת, למשפחות של מחבלים שרצחו ישראלים ויהודים. בבתי הספר של הרשות שוטפים את מוחם של הילדים בשנאה עיוורת לישראל וליהודים.
הטבח שהחמאס ותושבי עזה ביצעו בתושבי דרום ישראל בשבת 7 באוקטובר 2023 הוא חלק מהמנטליות של תרבות האסלאם. לראייה, התמיכה לה זוכה הטבח במדינות המוסלמיות, ממלזיה ואינדונזיה במזרח ועד מרוקו במערב, הוא ההוכחה שמה שבעיני התרבות המערבית נתפס כחוסר אנושיות, בתרבות האסלאם נתפס כגבורה ומעשה קדוש.
חמאס אמנם הוביל את הטבח, אבל לטבח הזה היו שותפים כל תושבי עזה. בעקבות הטרוריסטים, שפרצו את הגבול רכובים על אופנועים וטנדרים עמוסים בנשק ותחמושת, נהרו לשטח ישראל אלפי פלסטינים תושבי עזה, שלקחו חלק בטבח, חטפו לעזה נשים וילדות ושדדו ובזזו רכוש.
המלחמה בין ישראל לפלסטינים אינה מלחמה מקומית. המלחמה הזו היא חלק ממלחמת בני אור בבני חושך, בין התרבות שמקדשת חיים לבין התרבות שמקדשת דם וכבוד. הניצחון של ישראל יהיה נצחונו של העולם הנאור והמוסרי, חפץ החיים, על העולם החשוך, האפל והרצחני.
