בדף פייסבוק, שנקרא ישראל 2.0, מוצג חזון משיחי חילוני פרוגרסיבי, שנשען על הנחות שגויות, ומציג תאוריה דמיונית וניתוח מופרך של החברה הישראלית.
החזון המשיחי והתאוריה המסוכנת והשקרית, מתפשטים כאש בשדות הבורות של המחנה הפרוגרסיבי, ועלולים להוביל אזרחים תמימים וטיפשים לקבל החלטות שיפגעו בעתידם ובעתיד ילדיהם.
החזון מדבר על עזיבת מדינת ישראל ועל הקמת אוטונומיה במדינה אחרת, שתקרא ישראל 2.0. את החזון מלוות קבוצות עבודה, דיונים ופרסומים, רובם מנותקים מהמציאות ומתבססים על תאוריות דמיוניות.
טענות שגויות עליהן מתבסס החזון
להלן ניתוח קצר של הטענות העיקריות, שעליהן נשען החזון המשיחי:
- הטענה הראשונה אומרת: “הרעיון הציוני נולד בסוף המאה ה-19 כחלק מגל הלאומיות שפקד את העולם באותם שנים וכתוצאה מהאנטישמיות, אך לא מתוך תרבות וערכים משותפים“.
אין טענה הזויה יותר מהטענה, שלא היו תרבות וערכים משותפים בין כל הקהילות היהודיות בעולם, ומי שטוען טענה שכזו הוא אחת משנים: שקרן מתועב או בור מוחלט.
די בחגי ישראל, שנחוגו בכל קהילות ישראל, בכל קצוות העולם, באותו מועד ובאותה מסורת לאורך אלפי שנים, בכדי להראות את החיבור הערכי והתרבותי שהתקיים בין הקהילות היהודיות בעולם. שלא כמו בשתי הדתות המונותאיסטיות האחרות, הנצרות והאסלאם, בהן פלגים שונים חוגגים חגים שונים במועדים שונים, כל היהודים, בכל העולם, מברכים בכל שנה, בסיומו של ליל הסדר את הברכה: “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּיְרוּשָׁלָיִם“.
הכמיהה לחזור לארץ ישראל ליוותה את כל הקהילות היהודיות, בכל פינות העולם, לאורך כל שנות הגלות. התנועה הציונית, שאכן התעוררה בסוף המאה ה-19, ינקה את החזון הציוני משיר המעלות שמופיע בספר תהילים פרק קכ”ו ופותח בפסוק: “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה’ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים“.
אך שנים קודם לתנועה הציונית היו גלי עלייה לארץ ישראל מקהילות שונות, שמה שחיבר ביניהן זו הכמיהה לשוב הבייתה אל ארץ ישראל.
בין השנים 1747 – 1777 הייתה עלייה גדולה של תלמידי הבעל שם טוב, שנקראה עליית החסידים. הם עלו בקבוצות וביחידים והתישבו בירושלים, בגליל ובמקומות נוספים. בתחילת המאה ה-19 היו גלי עלייה של מאות שנקראה עליית תלמידי הגר”א, היות וכמה מתלמידיו הבולטים של הגר”א עלו בעלייה זו. בין השנים 1881 – 1882 הייתה עלייה של יהודים מתימן, במקביל לעלייה הראשונה של עולים מרוסיה. עליית יהודי תימן נקראה – עליית אעלה בתמר. - טענה חסרת בסיס נוספת אומרת, שכל קהילה יהודית בעולם אימצה וספגה תרבות ייחודית מהעם שעמו היא חיה, ומכאן שאין זהות תרבותית בין הקהילות היהודיות, ולכן “המכנה המשותף היחיד של כולנו הוא לידתנו לאם יהודייה”.
עובדתית, נכונה הטענה שכל קהילה יהודית אימצה מנהגים מקומיים, אלא שאלו לא החליפו, לא מחקו ולא טשטשו את יסודות התרבות היהודית המשותפת לכל הקהילות. יותר מכך, במקומות שונים, בזמנים שונים ומבלי שיהיה קשר ביניהם, יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש השם, בסירובם להמיר את דתם או לנטוש את המכנה המשותף.
והמכנה המשותף של לידתנו לאם יהודייה, הוא רחב ורב ממדי, ומכיל בתוכו אוצר בלום של תרבות, ערכים, היסטוריה ומסורת, שאיש לא הצליח ולא יצליח למחוק, לא במחנות השמדה, לא בתאי הגזים, ולא בדפי הפייסבוק עם תאוריות משיחיות. - טענה אחרת רומזת להבדלים ופערים מהותיים בין העדות השונות, בתחום המוסר, חופש הביטוי, האמונה, כבוד האדם וחירותו ועוד ערכים אחרים. לפי טענה זו הפערים מוסברים בערכים רבים שגובשו במשך מאות ואלפי שנים בקהילות המוצא.
לטענה הזו אין שום בסיס עובדתי, וגם אם היו הבדלים, ההבדלים היו מינוריים והם טושטשו לחלוטין עם מיזוג הגלויות בארץ ישראל. אפילו פער מהותי כמו ריבוי נשים, שאצל רוב קהילות ישראל בוטל עם תקנה שהוציא רבינו גרשום במאה 11, בוטל לחלוטין עם קום המדינה, במספר עדות שבהן המנהג היה עדין קיים.
יחד עם זאת הטענה הזו בהחלט יכולה ללמד על הלך הרוח המחשבתי של הוגי החזון, ואת יחסם המתנשא כלפי ישראלים שמוצאן מארצות מסוימות. - התאוריה שעליה מתבסס החזון המשיחי, מחלקת את החברה הישראלית לקבוצות של חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, ובתוכן לתת-קבוצות על-פי ארצות המוצא – עדות אשכנז ועדות המזרח. החלוקה הפשטנית הזו מובילה למסקנה, שהחברה הישראלית מחולקת לשתי קבוצות עיקריות:
יהודאים, שעל-פי התאוריה האמונה היהודית היא דרך חיים ומקור הערכים
ליברלים, שעל-פי התאוריה הליברליות היא דרך חיים והיהדות היא מסורת
התאוריה טוענת שאצל הליברלים אדם לאדם בלבד, כלומר ערך האדם עומד מעל לכל, ואילו אצל היהודאים, האלוהות קודמת לאדם.
גם מסקנה זו מלמדת על בורות עמוקה בתרבות ובערכים היהודים. התורה, ולאחר מכן המשנה והתלמוד דנים רבות בחשיבות השמירה על חיי האדם, בניהול יחסים תקינים בין אדם לחברו, ובהקפדה על כבוד האדם ועל חירותו. “דרך ארץ קודם לתורה” אמרו חז”ל וסיכמו את תפיסת העולם היהודית, שנשענת על ערכי עזרה הדדית, גמילות חסדים ומסירות נפש למען האחר, שבאה לידי ביטוי לאורך שנות הגלות, וממשיכה גם היום בקהילות רבות.
מעניין לבדוק כמה מבין אלו, המוגדרים על-פי החזון המשיחי כליברלים, תרמו בשנה האחרונה כליה לאדם אחר זר, וכמה מתוך אלו המוגדרים כיהודאים עשו זאת. - טענה אחרת מנסה להצדיק את המחאה נגד הרפורמה המשפטית, בשינוי סדרי העדיפות בחברה הישראלית. אם בעבר הייתה התלכדות סביב לאויב משותף, טוענת התאוריה, אין הדבר תקף להיום.
על-פי התאוריה “האדם מתרכז היום בנושאים שהיו בעבר משניים לבעיית הקיום, כמו: חינוך, כלכלה, שיטת ממשל, תחבורה, דיור, והגנת הסביבה. נושאים אלו צברו תאוצה נוספת בזכות עולמנו הגלובלי והמקושר”.
האם התאור הזה נכון לגבי כלל אזרחי ישראל, או שהשינוי הזה חל אצל קבוצה מסוימת בחברה הישראלית, שאיבדה את ערכיה, את דרכה ואת המצפן הלאומי, ונגררת אחר העדר הפרוגרסיבי ששועט ברשתות החברתיות?
טענה זו גם סותרת את ההבדלים, שתוארו קודם לכן בין אלו שמכונים יהודאים, לבין אלו שמכונים ליברלים, ויכולה להתאים אך ורק לאלו שהאופורטוניזם והאגואיזם הפכו אצלם לדרך חיים ולמקור הערכים. - התאוריה מנסה להתמודד עם מה שהיא מכנה “נישואין בין הקבוצות”, אך עד מהרה מתברר שאין מדובר בנישואין בין היהודאים לבין הליברלים, אלא לנישואי תערובת, כפי שמכנה אותם החזון המשיחי, בין הדור השני והשלישי לעולים שהגיעו מארצות שונות.
“דורות אלו התחתנו בנישואי תערובת והגבולות הטשטשו אך לא נעלמו אצל חלקם, כי את התרבות יונקים לעתים מהמוצא הדומיננטי”, אומרת התאוריה, ואפשר להבין למה היא מתכוונת, מי נתפס בעיניה כמגיע ממוצא ליברלי נאור, ומי מגיע ממוצא שמרני חשוך.
מסקנות החזון ותוכנית פעולה – ישראל 2.0
לאחר הצגת הטיעונים עובר החזון אל מסקנות והצגת פתרון.
המסקנה הראשונה היא, שאין מקום לחיים משותפים בין היהודאים לליברלים.
המסקנה השנייה היא, שבגלל מגבלות ביטחוניות, טופוגרפיות וכלכליות, אי אפשר להפריד פיזית בין שתי הקבוצות הללו בתוך שטחי מדינת ישראל.
המסקנה השלישית היא, שהקבוצה היהודאית הרבה יותר חזקה, מגובשת ונחושה מהקבוצה הליברלית, או במילים אחרות, בעלת ערכים הרבה יותר ברורים, יציבים ומלכדים.
המסקנה הרביעית היא, שעל הליברלים לקום, לעזוב את מדינת ישראל, ולהקים לעצמם אוטונומיה בארץ אחרת שתקרא ישראל 2.0. וזה גם מהות החזון – עזיבת מדינת ישראל והקמת אוטונומיה של ליברלים במדינה אחרת.
משיחי השקר בטוחים שיהיו הרבה מדינות שישמחו לארח אותם והם הקימו קבוצות עבודה, שמונות כבר כמה מאות חברים, לדון בנושאים הבאים:
- מיקום – מציאת מדינת מארחת והסכם אוטונומיה
- משפט – חוקה ובניית מבחני התאמה
- כלכלה – חיבור משקיעים ועסקים, יחסי עבודה
- חינוך – רכישת השכלה מגיל גן ועד 18
- תקשורת – יח”צ, גרפיקה, מסרים, דוברות
- בנייה – תשתיות פנימיות בישוב, מגורים, מבני ציבור
- פיננסי – ניהול תקציב ומיסים
- מטה – גיוס, אשרות, תמיכה במצטרפים
- ביטחון – משמר אזרחי, יחסי גומלין עם המדינה המארחת, ניהול סיכונים
- בריאות – ביטוחי בריאות, הקמת מרפאות
הוגי הרעיון גם מניחים שאת השירותים הבאים הם יקבלו מהמדינה המארחת, שעל פי החזון “תשמח להגדיל רווחים”:
- ביטחון חוץ, צבא. תנאי בסיס, מדינה בברית נאט”ו.
- משטרה
- כיבוי אש
- בתי חולים ואמבולנס
- תשתיות לסילוק פסולת וביוב
- חשמל
- עסקים חיוניים
בין חזון למעשה
אינני רואה אף מדינה בעולם, שתסכים לפתוח את שעריה, ולאפשר לקבוצת אנשים זרה להקים אוטונומיה בתוכה. אבל נניח לרגע, שהרעיון כן יצא לפועל, ומדינה כמו נמיביה תקצה שטח גדול באחד ממדבריותיה, ותאפשר לליברלים להקים שם אוטונומיה עצמאית.
הרי כבר מהיום הראשון אנשי האוטונומיה יתחילו לריב זה עם זו, שכן אין בינם, לפחות על-פי התאוריה עליה מתבסס החזון המשיחי, שום דבר משותף, למעט אופורטוניזם ודאגה של כל אחד לעצמו. נכון להיום, מה שמלכד את הקבוצה הזו הם שנאה לאחר ופחד מסכנה דמיונית, שהנדסת התודעה עיצבה בדמיונם.
מה ילכד את חברי הקבוצה באוטונומיה? את מי הם ישנאו? איזו סכנה תייצר עבורם מחנה משותף?
מהר מאוד יתחילו המריבות, ההתקבצות למחנות, קמפיינים של שנאה והמצאת סכנות דמיוניות.
כאשר אין דת, אין ערכים, אין תרבות ואין מסורת נוצר וואקום, שאותו ממלאים רעיונות הזויים, שנאה ודמיון חולני.
אני מאחל הצלחה לכל הליברלים הנאורים, שיבחרו לעזוב ולעבור לארץ אחרת. רק בקשה אחת לי אליהם: כאשר האנטישמיות במקום אליו תעברו תגבר, וחייכם וחיי ילדיכם יהפכו לסיוט מתמשך, אל תפנו אלינו ותבקשו עזרה, כי אם תפנו הערכים, התרבות והמסורת היהודים שלנו, תחייב אותנו לעזור לכם.
נוסח החזון המשיחי מדף הפייסבוק ישראל 2.0
הגיע הזמן להודות באמת המרה – רב השונה על הדומה בנינו.
התחתנו, אך לא מאהבה. התאחדנו, אך לא מקרבה.
הרעיון הציוני נולד בסוף המאה ה-19 כחלק מגל הלאומיות שפקד את העולם באותם שנים וכתוצאה מהאנטישמיות, אך לא מתוך תרבות וערכים משותפים.
למעשה, כרכנו את גורלנו בעת החדשה מחוסר בררה ומתוך “אחוות פליטים”.
הגענו מקצוות תבל, מקהילות שונות במהותן שחיו מאות ואלפי שנים בנפרד ותחת שלטונם של עמים שונים.
במשך אלפיים שנים הספיקה כל קהילה לסגל ולספוג תרבות ייחודית שהושפעה מהעם ומהאזור שבו חיה.
המכנה המשותף היחיד של כולנו אם כך, הוא לידתנו לאם יהודייה.
קיבוץ הגלויות הרב גוני בארץ ישראל כחלק מהציונות, החל עוד במאה ה-19, אך רק לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה החלה ההגירה המסיבית וכך הפכה ישראל מהתיישבות המונה כמה מאות אלפים – למדינה של כמה מיליונים.
הקמנו צבא חזק לתפארת על מנת להגן עלינו מפני אויבינו המרים מבחוץ, אך היום כאשר האויב החיצוני כבר לא מהווה עבורנו בעיה קיומית, התגלעו וצצו בעיות העומק שליוו אותנו מאז קום המדינה ובתוכם:
- פערי התרבות, וכן פערים תהומיים בתחום המוסר, חופש הביטוי, האמונה, כבוד האדם וחירותו ועוד…
- מקורות הפערים הללו הם בערכים רבים שגובשו במשך מאות ואלפי שנים בקהילות המוצא.
למעשה, אילולא היינו יהודים, היה ניתן לבנות מספר מדינות מכמות התרבויות והערכים שהגיעו מכל קהילה.
אם נעלה רמה אחת מעל מדינת המוצא של קהילת המוצא, ניתן לסווג את הקהילות שבארץ לפי הקבוצות העיקריות הבאות (רשימה חלקית):
- -חרדים אשכנזים חסידים
- – חרדים אשכנזים ליטאים (לא רק מליטא)
- – דתיים/חרדים מזרחיים (ש”סניקים)
- – דתיים/חרדים לאומיים (ציוני/תורני)
- – מסורתיים מזרחים מאפריקה וחצי האי ערב
- – מסורתיים אשכנזים מאירופה ואסיה
- – חילונים ליברלים אשכנזים
- – חילונים ליברלים מזרחיים
אם כל קבוצה תבחן את בסיס הזהות שלה, ניתן להבחין בין 2 קבוצות-על עיקריות:
היהודאים – במרכזם היהדות כאמונה וכדרך חיים (מסורתי, דתית ודתית חרדי).
- – הערכים נשאבים קודם כל ובעיקר מהיהדות.
- – האדם הוא קודם יהודי ואח”כ ישראלי.
- – כאשר מתקיים קונפליקט ערכי, היהדות מנצחת, בבחינת “מי לה’ אליי”.
- – אדם לה’ קודם ואח”כ אדם לאדם.
הליברלים – במרכזם הליברליות היא דרך החיים והיהדות היא מורשת.
- – האדם הוא קודם ישראלי ואח”כ יהודי.
- – הערכים נשאבים קודם כל ובעיקר מהליברליות והיהדות משנית לה וללא אלמנט דתי.
- – כאשר מתקיים קונפליקט ערכי, הליברליות מנצחת.
- – אדם לאדם בלבד.
שאלות שעשויה לעזור לסווג:
- מה אתה קודם (מה יותר חשוב לך) – יהודי או ליברלי?
- מה אתה קודם (מה יותר חשוב לך) – יהודי או ישראלי?
- מה בא עבורך קודם, אדם לאדם או אדם לה’ ?
מדוע הקונפליקט מתפוצץ בדור הזה?
- לאורך השנים ובייחוד במלחמות הגדולות, הצבא היה “כור היתוך” מגבש ומאחד, אך לא כולם השתתפו בכור זה. למטה מ-50% מאזרחי המדינה מסיימים היום שירות צבאי ופחות מ 20% מסיימים בשירות קרבי שבו כור ההיתוך מתקיים. אם בעבר נוצר גיבוש סביב מלחמה באויב חיצוני, אין הדבר תקף להיום.
האדם מתרכז היום בנושאים שהיו בעבר משניים לבעיית הקיום, כמו: חינוך, כלכלה, שיטת ממשל, תחבורה, דיור, הגנת הסביבה. נושאים אלו צברו תאוצה נוספת בזכות עולמנו הגלובלי והמקושר.
וכך, במצב הנוכחי, פערי התרבויות בין הקבוצות נחשפים ביתר שאת.
- מנהיגים קיצוניים שהבינו שבעזרת דמגוגיה, הפחדה ושיסוע ניתן לאחוז בשלטון.
- הדמוגרפיה עושה את שלה, קצב הילודה בקבוצת היהודאים גדול מזה של הליברלים.
- “המהפכה המשפטית” , היא הקש ששבר את האיזון ע”י פגיעה בקודש הקודשים של הציבור הליברלי.
- הליברלים הבינו שהפכו “לפרה החולבת” של המדינה, והם הנושאים בנטל העיקרי מבחינת מיסוי וצבא. אך מצד שני ובאופן אבסורדי אינם זכאים להטבות המפליגות השמורות לקבוצת היהודאים.
חזרה לפערי המקור, איך מתבטא השוני בין הקבוצות?
מצד אחד, קבוצת היהודאים השמרנית שמה דגש בעיקר על חיזוק היהדות כדת וכתרבות על פני נושאים אחרים כמו לימודי ליבה, כלכלה, שוויון זכויות, שיטת ממשל וכו’.
אין הכוונה שהנושאים האחרונים אינם חשובים להם, אלא שמיקומם תמיד יבוא בדרגה משנית עבורם.
הפרדת דת ומדינה בחוגים אלו היא משנית ויש מגוון דעות עד להתנגדות שהיא בגדר “ייהרג ובל יעבור.”
מצד שני, עבור קבוצת הליברלים, ריסוק הדמוקרטיה הוא רק הניצוץ שהבעיר טונות של חומרי בעירה שנצברו במשך עשרות שנים. עבורם, הבעיה הקיומית אינה דוחה עיסוק בנושאי הליבה האחרים הקרובים לליבם כחינוך, ככלכלה, כתרבות, כמשפט, ערכי שוויון, ועוד..
מה בדבר נישואין בין קבוצות?
עם השנים ומאז קום המדינה וההגירות לארץ, הגענו כבר לדור שני ושלישי לעולים.
דורות אלו התחתנו בנישואי תערובת והגבולות הטשטשו אך לא נעלמו אצל חלקם, כי את התרבות יונקים לעתים מהמוצא הדומיננטי.
אנחנו עדים היום למשפחות מפוצלות שבהם בני זוג חלוקים על ענייני המהפכה המשפטית וגם על בן/בת זוג שמשנים את אמונותיהם בעקבות בן/בת זוגם.
האם המצב ניתן לתיקון?
ישראל עוברת שלב באבולוציה שלה כמדינת מהגרים. שלב בו הזהות המשותפת והייחודית מתגבשת.
לצערנו, הפערים בין שתי הקבוצות הם שורשיים ונוגעים בעצבים הכי עמוקים של כל אדם ומשפחתו.
בעוד שלמדינות אחרות היו מלחמות אזרחים שלאחריהם הייתה התגבשות מסוימת (ארה”ב, למשל עדיין מפוצלת) אני סבור שאצלנו המצב שונה ולא פתיר במלחמת אחים או דיאלוג, מהסיבות הבאות:
- כאשר אין הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה אז הקבוצה שעבורה הדת בראש (היהודאים) תהיה תמיד חזקה יותר.
- אין ייתכנות ראלית להפרדת דת ומדינה כי הציבור החילוני ליברלי איננו משמש רוב.
- מרבית הציבור החילוני ליברלי פחות אלים ביחס לציבור היהודאי. במצב קיצוני יעדיף הליברל לעזוב את הארץ מאשר לסכן את חיו במלחמת אחים.
- הציבור היהודאי מגובש לאין שיעור מהציבור הליברלי. לציבור היהודאי יש אמת עליונה אחת והיא על זמנית ולא ניתנת לערעור – הדת.
מצד שני, הציבור הליברלי בעל דעות מגוונות אך בלי אמת קדושה אחת.
כלומר, הגמישות המחשבתית וערעור המוסכמות שמאפיינות את הליברל הינה חרב פפיות לעניין הגיבוש.
לאור כל הנכתב לעיל נשאלת השאלה:
מה האופציות העומדות בפנינו?
האם היפרדות וחלוקת המדינה לשניים היא הדרך?
רעיון רומנטי זה נראה לא ריאלי כי:
- האזורים שבהם כל קבוצה יושבת אינם בעלי רצף טריטוריאלי.
- אנחנו עדיין באזור גאוגרפי שמסביבנו אויבים רבים שרוצים להשמידנו,
זאת אומרת, שדרוש צבא חזק. צבא חזק לא יכול להתקיים במתכונת פרטית (מבחינה כלכלית ואיכותית) וגם לא במתכונת של צבא העם.
קיימת אפשרות שצד אחד לא יסכים לשלוח את ילדיו לקרב כאשר הצד השני לא שותף.
גם הפרדה לשני צבאות איננה ראלית, אך גם אם כן, מה עשוי לעלות בגורל צבא חלש של אחד הצדדים כאשר מדינות אויב יכבשו אותו?
- גם אם אכשהו תפתר בעיית החלוקה הטריטוריאלית והצבאית, עדיין קיימים ישובים רבים שהם מעורבים ובהם חיים אנשים משתי הקבוצות.
מכאן שידרשו העתקות מגורים מסיביות בכל הערים, דבר שלא סביר שיקרה לאור העובדה שצד אחד יעדיף הפרדה והשני לא, אך המשימה דורשת רצון עז של שניהם.
- גם אם נוותר לחלוטין על רצף טריטוריאלי ונפתור את בעיית הביטחון, לא נוכל לממש את החזון והערכים של כל צד כאשר אנחנו שותפים לאותה חלקת ארץ קטנה.
- אפילו אם נחליט על מדינה אחת וחלוקה ל-“קנטונים” לא תהיה באפשרות אף צד לממש את ערכיו, כי במצב כזה הכלכלה והצבא משותפים ומושפעים מחקיקות הממשל. (ראו ערך השפעת המהפכה המשפטית על הצבא והכלכלה)
מה אם כך הפתרון?
בכאב רב, עזיבה של הציבור החילוני ליברלי והקמת אוטונומיה במדינות יעד כמו יוון/קפריסין/אחר…
בעיית ביטחון החוץ תיפתר ע”י מדינת היעד שתשמח להגדלת רווחיה.
אבל אז נהיה שוב חשופים לאנטישמיות? לא?
כן, אבל לא בצורה משמעותית או גרועה יותר בהשוואה למצבנו בארץ, וזאת מכיוון ש:
- היהודים הליברלים אינם נוטים לנפנף ביהדות כלפי חוץ.
- מבחינה כמותית אינם מהווים איום על הצביון הכללי של מדינת היעד.
- אם ניקח את כל ההרוגים היהודים מפעולות האנטישמיות מסיום מלחמת העולם השנייה (78 שנים) , לא נתקרב לכמות הקורבנות (אזרחים וחללים) בשנה אחת מפעולות טרור ולוחמה בארץ ישראל! אפילו אם נשווה באופן יחסי כל הרוג יהודי אל מול גודל הקהילה שלו נגיע לפערים גבוהים לטובת הגולה.
כלומר, זה לא עסק משתלם ביטחונית וכלכלית להחזיק מדינה יהודית גרידא.
ומי שרוצה להישאר בישראל?
באהבה, תוך קבלת הרוב והצביון היהודאי.
הציונות הדתית תוביל את הצבא.
קבוצות אחרות ידרשו לשירות צבאי ו/או לאומי.
חלק גדול מהחרדים יצא לעבוד מחוסר ברירה.
ישראל לא תפסיק להתקיים כמדינה יהודית!
היהודאים ילחמו עליה בכול מחיר ולו רק בשביל הזיקה היהודית לאדמת אבות
או האמונה שאין מקום אחר בעולם שירגישו בו בבית.
אבל ככול הניראה זאת תהיה מדינה עניה וחלשה הרבה יותר.
דוגמת פקיסטן, בעלת גרעין.
באיזה צד אתם רוצים להיות?