על הספר המטלטל Irreversible Damage: The Transgender Craze Seducing Our Daughters, שכתבה העיתונאית האמריקאית אביגיל שרייר – Abigail Shrier, קראתי כבר לפני שלוש שנים, לאחר שהוא יצא לאור בארה”ב ועורר גל של מחאות והחרמות.
לאחרונה הספר תורגם ויצא לאור בעברית על ידי הוצאת סלע-מאיר תחת השם “נזק בלתי הפיך“. כאשר נודע לי על מפגש עם המחברת, שהגיעה מארה”ב לישראל במיוחד לאירוע ההשקה, מיהרתי לרכוש כרטיס לאירוע ולרכוש עותק מהספר.
בתחילה, האירוע תוכנן להתקיים במרכז התרבות ”המרחב החברתי” בתל אביב, אלא שבסוף השבוע שעבר, בעקבו לחצים ואיומים של קבוצות שמאל פרוגרסיביות, ביטלו מנהלי “המרחב החברתי” את אירוע, והוא הועתק אל “קפה שפירא” ברמת גן והתקיים שם הערב.
כאשר הגעתי למקום קידמו את פני מאות בני נוער מארגוני הלהט”ב, נושאים דגלים בהתאם, מתופפים על תופים, צופרים בצופרים ובסירנות, וזועקים בקצב היסטרי סיסמאות. הרעש, הלמות התופים והאקסטזה של המשתתפים הזכירו לי מצעדים פשיסטים.
לשמחתי, על הבניין שבו התקיים האירוע הגנו כמה עשרות שוטרי יס”מ נחושים, שמנעו מהמפגינים לפרוץ לאירוע או לפגוע באנשים שהגיעו אליו. וכך, לאחר שנבדקתי בשלוש נקודות שונות ונדרשתי להציג כרטיס לאירוע ותעודת זיהוי, נכנסתי לאולם ותפסתי את מקומי.
בפתח דבריה התייחסה המחברת אל “קבלת הפנים האמריקאית” שחיכתה לה בחוץ. מסתבר שהשמאל הנאור והליברלי בישראל, שואב את כללי ההתנהגות, את חוסר הסובלות ואת חוסר הפתיחות לדעות שונות משלו, מהפרוגרסיבים האמריקאים.
שרייר הסבירה, שהספר אינו מתייחס לבני נוער המגלים נטיות מיניות אל בני מינם, היות ואין בכך משום נזק בלתי הפיך. הספר גם אינו מתייחס אל בוגרים, שמחליטים לשנות את מינם, שהרי אדם בוגר אדון לגופו, וסביר שהחליט לשנות את מינו לאחר הליך התלבטות ארוך.
הספר מתייחס אך ורק לתופעת הנערות הצעירות, שמכריזות על היותן “טרנסים”, ופועלות לשינוי מינן בהליך רפואי. לדברי המחברת מדובר בתופעה חדשה שמעידה על סחף חברתי, אופנה שגורמת ליותר ויותר נערות לקבל החלטות הרות גורל, ולחולל לגופן נזק בלתי הפיך.
את ההחלטה לכתוב את הספר קיבלה שרייר לאחר פניות של הורים, שעומדים נואשים מול התופעה, ושל רופאים ומטפלים, שחוששים לצאת נגדה. אך את הדחיפה הגדולה ביותר לכתיבת הספר היא קיבלה מפגישות עם טרנסג’נדריות, שלאחר כמה שנים הבינו את הנזק שהן גרמו לעצמן בגיל צעיר, נזק בלתי הפיך.
לשאלת אחד המשתתפים מדוע הספר עוסק רק בתופעת המרת המין על-ידי נערות, ואינו עוסק בתופעה דומה אצל נערים, השיבה המחברת, שהיא לא חשה מספיק בקיאה בכדי לכתוב על התופעה אצל נערים.
את האצבע המאשימה לתופעה, שגורמת נזק בלתי הפיך לנערות רבות מאוד בארה”ב ובמדינות אחרות, מפנה המחברת אל הרשתות החברתיות, שגורמות לבני הנוער תחושת בדידות ופרספקטיבה שגוייה של המציאות, אל אובדן הערכים התרבותיים אצל משפחות ליברליות, שמוביל לריקנות אצל בני הנוער, ואל התמיכה והעידוד שלה זוכים אלו שרוצים לשנות את מינם ממערכת החינוך, מהרופאים ומהסביבה.
את חוויותיי ורשמיי מהספר אשתף לאחר שאסיים את קריאתו, בה אחל לאחר סיום קריאת ספרו של טוביה טננבאום “חרדי וטוב לו”, שאני קורא כעת.
המוני בני הנוער הלהט”בי, שהמשיכו להפגין ולהרעיש ברחוב לאורך כל האירוע, קיבלו את פני היוצאים בזעקות “בושה”, “בושה”, בצפירות רמות, ובניסיונות לחסום את דרך היציאה. עצוב היה לראות את שוטרי היס”מ נאלצים ליצר מסדרון אנושי בתוך המון הנוער המשולהב, בכדי לאפשר לבאי האירוע לעזוב את המקום בשלום.
הבושה האמיתית היא של בני הנוער, של מארגני ההפגנה ושל מנהיגי השמאל, שמנסים להפריע לקיים אירוע תרבותי בנושא, שהם אינם מסכימים לו. סתימת הפיות והכפייה המחשבתית, שהשתלטו על השיח הציבורי בארה”ב, זולגות לישראל ומאיימות על הדמוקרטיה, חופש הביטוי, חופש המחשבה וחירות האזרחים.
