המשפט החוזר שנערך לרומן זדורוב ותוצאותיו מיקדו לרגע את תשומת הלב הציבורית למה שרבים יודעים – משטרת ישראל והפרקליטות אינן פועלות לחשיפת האמת אלא ממוקדות בהרשעה, גם אם יש להן ספק, שיתכן והנאשם חף מפשע.
בעקבות מחקרים חדשים שנעשו בעולם, חלקם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות DNA של אסירים הזועקים לחפותם, לבין דגימות DNA שנשמרו מזירות הפשע, מתברר ששיעור ההרשעות של חפים מפשע אינו שבר אחוז כפי שטעו לחשוב בעבר, אלא מדובר בכ-5%, באשר לעבירות החמורות ביותר כמו רצח ואונס. באשר לעבירות פחות חמורות נזהרים פחות, ומדובר כפי הנראה בכ-10%. בעסקות טיעון, שבהן מוותרים על הוכחת האשמה, השיעור כנראה אף גבוה יותר.
במאבק לשמירה על החוק, בפיענוח פשעים, במציאת האשמים ובהרשעתם, נדרשים אנשי מערכות אכיפת החוק – המשטרה, הפרקליטות והשופטים, להתנהל בזהירות רבה, בתבונה ובשיקול דעת. מצד אחד התבצע פשע, והקורבנות מצפים למיצוי הדין עם האשמים, אך מצד שני טעות בהרשעה של אדם חף מפשע היא בפני עצמה פשע חמור, שהופך אזרחים תמימים לקורבנות של המערכת שאמורה להגן עליהם.
לפני שנים סיפר לי חבר, עו”ד ישראלי שלמד בארה”ב ויש לו רישיון עריכת דין במדינות ניו-יורק ופנסילבניה, שהוא נקרא להגן על מכר ישראלי, שהסתבך בפלילים בארה”ב. בישיבת קדם המשפט, ביקש השופט לדעת מי מגן על הנאשם. כאשר הוא שמע שמדובר בעורך דין שחי ועובד בישראל, הוא עצר את הדיון והזמין את חברי ללשכתו. במשך שעתיים עמד חברי בפני השופט ששאל אותו אין ספור שאלות מקצועיות.
בתום התשאול אישר השופט לחברי להגן על הנאשם ואמר: “תפקידי כשופט הוא לוודא שהנאשם זוכה להגנה הטובה ביותר. כעת, לאחר שווידיתי שיש לך ידע מספיק לבצע את המשימה שלקחת על עצמך, אני מאשר לך להגן על הנאשם“.
כבר בשלב החקירה, לפענוח רצח תאיר ראדה, היו סימני אזהרה בקשר לכיוון התפתחות החקירה והאשמת זדורוב ברצח. בטי להט, מי שהייתה ראש מערך המודיעין של השב”ס, סיפרה שהיא התעקשה, שהמדובב של זדורוב שיקר, היא סיפרה שבשיחה עימה איים המדובב, שבמידה ולא יספקו לו סמים בשל היותו בקריז, הוא יגיד את האמת וידפוק את מפעיליו במשטרה.
בנוסף סיפרה להט, שהיו עוד דוחות מודיעין ממקורות שונים ואמינים שחיזקו את העובדה שהמדובב משקר. “רכשתי לי אויבים שנלחמו בי, כמו שי ניצן ועוד מספר קציני משטרה. על התיק של זדרוב רכשתי לי את השנאה שלו ושל בכירים במשטרת ישראל” חתמה להט את דבריה, שפורסמו ברשת החברתית על-ידי בנה.
דר’ יוסף זהר היה קרוב מאוד למצוא את עצמו במצבו של רומן זדורוב. “ניצלתי בעור שיניי מהרשעת שווא ברצח שלא היה” מספר זהר בכתבה שפורסמה במוסף לחג החירות של העיתון “ישראל היום”.
לפני מספר שנים מצא עצמו זהר, אדם נורמטיבי, איש משפחה וסמנכ”ל בחברת הייטק, מואשם ברצח אביו, שנפטר שנה קודם לכן ממחלת ניוון שרירים. עלילה שרקמו נגדו חוקרי המשטרה יחד עם המטפל של אביו, הובילו אותו אל ספסל הנאשמים, מואשם בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים.
זהר בילה מספר חודשים במעצר, ולאחר מכן שנתיים במעצר בית, עד לבסוף הוא זוכה פה אחד בידי שלושת שופטי בית המשפט המחוזי.
“אני אחראי שמקרים כאלה לא יקרו שוב” אומר זהר בראיון. לאחר זיכויו פנה זהר אל תחום המשפט. מחקר פורץ דרך שערך בנושא הסדרי טיעון, בהנחייתם של חתן פרס נובל ישראל אומן והמשפטנים פרופ’ אורן גזל־אייל ופרופ’ אלון הראל, זיכה אותו בתואר הדוקטור.
זהר הפך מרצה מבוקש באקדמיה ומחוצה לה, ובשנת 2021 הוא הקים במכללה האקדמית גליל מערבי, יחד עם הפרופסור למשפטים בועז סנג’רו, ועם ראשת החוגים לקרימינולוגיה ולסוציולוגיה ד”ר חגית תורג’מן את המכון לבטיחות במשפט הפלילי.
המכון עוסק בחקר הבטיחות מפני הרשעת חפים מפשע, נושא שלא נחקר דיו, והינו בעל חשיבות מן המעלה הראשונה למערכת הצדק והמשפט הישראלית.
במסגרת המכון הוקם צוות הבטיחות במשפט הפלילי, ואליו הצטרפו בשנת פעילותו הראשונה בכירים במערכת המשפט הישראלית, ביניהם שתי פרקליטות מחוז, שתי סניגוריות מחוזיות, שתי ראשות חטיבות תביעה של המשטרה, שני קציני חקירות בכירים, ראש המכון לרפואה משפטית וחברים נוספים.
לאחרונה פורסם דוח המסכם את פעילות המכון בשנתיים האחרונות. בדוח מוצגים שמונה אירועים שבהם כמעט הורשעו חפים מפשע. בדיונים, שערך צוות הבטיחות, נבחנו הגורמים שתרמו להפללה, והוצעו צעדים בטיחותיים כדי להפחית את הסיכונים לכך שתתרחש הפללה במקרים דומים בעתיד.
לדו”ח צורפו המלצות לפעולה כדי לשפר את המצב, והוא נשלח אל קובעי המדיניות והמחוקקים במדינה, במטרה שהם ייקחו לתשומת ליבם את ממצאי הדו”ח ויישמו את המלצותיו, במטרה לשפר ולקדם את מערכת המשפט והצדק בישראל.
אחת מהמלצות הדוח היא יצירת מנגנונים, שינטרלו את הקונספציה המוטעית של אשמת-החשוד, בהשפעתה מניחים, שהחשוד אשם, ומחפשים ראיות להוכחת התזה.
קונספציית אשמת-החשוד רווחת בקרב חוקרי משטרה, שהרי החקירה מתחילה לעתים קרובות בעקבות השערת החוקרים שהחשוד הוא מבצע העבירה. חוקרים אלו אינם מחפשים ראיות מזכות ולא מחפשים חשודים נוספים. גם תובעים וגם שופטים נתפסים לא אחת לקונספציה הזו, אשר מובילה להרשעת חפים-מפשע.
“כשמחפשים רק אישוש לתיאוריה – גם אם היא לא נכונה – מוצאים את האישוש המבוקש“, אמר הפילוסוף של המדע קארל פופר, ומחברי הדוח אומרים: “חובתנו המוסרית כחברה היא לעשות מאמץ רציני להקטנת שיעור הרשעות-השווא ולפיתוח בטיחות במשפט הפלילי, שהרי אין עוול גדול יותר שגורמת מדינה ליברלית לפרט באופן שיטתי”.
המלצות חשובות נוספות שיש בדוח:
- שינוי הדין כך שהמעצר עד תום ההליכים יוגבל, ובין היתר ייקבע שלא יוכל להיות ממושך ממשך המאסר הצפוי במקרה שתהיה הרשעה
- להיזהר מאוד מפני טעויות כשמדובר בעדים שאינם דוברי עברית, לרבות מפני טעויות תרגום ומפני הטיות תרבותיות
- הודאה איננה ראיה חזקה, ואין להסתפק בהודאה לשם הרשעה, אלא נדרשות ראיות עצמאיות נוספות
- רצוי מאוד לתעד חזותית וקולית (ווידאו) את כל החקירות, לא רק חקירות בעבירות שעונשן 10 שנות מאסר ומעלה, כפי שמחייב כיום החוק, אלא בכל עבירה שדינה מאסר
- להדגיש בפני הסניגורים את חשיבות הצפייה בהקלטות החקירות, ולהשוות בין ההקלטות לבין פרוטוקול החקירות שמוצג בבית המשפט
- כיוון שהמטרה היא להגיע לאמת, צריך לעזור לנחקר להתחקות אחר האליבי שלו, ולא להסתפק בכך שאין לו אליבי. לכן, על המשטרה לעזור לחשודים לברר אם יש להם אליבי. על החוקרים לחקור בנחישות גם את טענות הגנה, במטרה להגיע לאמת העובדתית, גם אם היא מובילה לזיכוי. על המשטרה לעזור לחשודים ולבחון כיווני חקירה שעשויים להוכיח את חפותם
- להיגמל משקרי חוקרים לחשודים
אחד הדברים החשובים שנאמרים בדוח הוא, שמטרת המשטרה ומערכת המשפט היא להגיע אל האמת ולא להרשיע בכל מחיר. לכן המלצות הדוח מציעות להשתחרר משיטות החקירה המקובלות, ואף לסייע לחשודים, שנמצאים לעיתים במעצר, בהוכחת חפותם.
נכון להיום, כאשר אדם נחשד בעבירה והוא מנסה להוכיח את חפותו, די מהר הוא עלול להסתבך באשמה נוספת של שיבוש החקירה, שלא לדבר על הקושי של חשוד עצור להגיע אל ממצאים שיסייעו לו להוכיח את חפותו.
בסיום הראיון עמו מתייחס הדר’ זהר לרפורמה המשפטית המוצעת ואומר: “הרפורמה לא נגעת במשפט הפלילי שכה זקוק לתיקון“. זהר מפנה את תשומת הלב לסעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי שקובע: “עובדה שנאשם הודה בה יראוה כמוכחת” ושואל: “איך אפשר לכנות ‘עובדה’ טענה שחייבת הוכחה?“.
“ברגע שחשוד מודה, מבחינת מערכת האכיפה התיק פוצח״ אומר זהר ומוסיף, “המשפט הישראלי התרחק מהמסורת של העם שלנו, שם נקבע כי אין אדם משים עצמו רשע“.
בבתי הכלא בישראל יושבים אנשים חפים מפשע, שהודו במעשים שהם לא עשו כתוצאה מלחץ שהפעילו עליהם חוקרים מיומנים, שרצו להרשיע בכל מחיר ולא להגיע אל האמת.
את סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי חייבים לתקן וצריך לבחון מחדש טענות חף מפשע של מורשעים על סמך הודאות.