”בית המשפט אינו רשאי לשים עצמו לשופט על סבירותם או אי סבירותם של מעשי החקיקה של הכנסת”.
כך כתב צבי ברנזון ז”ל, שופט בבית המשפט העליון.
מאז המהפכה החוקתית שהגה נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק, בג”ץ פסל 22 חוקים שחוקקה הכנסת. לאחרונה, בג”ץ אף דן בחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
השופט אהרון ברק אף טען והבהיר, כי קיים פתח לפסול חוקי יסוד בטענה כי “התוצאה הפוליטית של הפעילות השיפוטית בביטול תיקון בחוקה אסור לו שיכבול את ידי בית המשפט”.
בעניין זה מציעה הרפורמה המשפטית שלושה תיקונים:
- חוקי יסוד: על פי התוכנית, בית המשפט העליון לא יוכל לדון בחוקי יסוד מתוקף היותם חלק מהחוקה.
- פסילת חוקים: לראשונה, התוכנית מאפשרת לבית המשפט העליון לפסול חוקים רגילים העומדים בסתירה לחוקי יסוד. הפסילה תתבצע בהרכב מלא של 15 שופטים, ברוב של 12 שופטים לפחות.
- פסקת ההתגברות: הכנסת תוכל, ברוב של 61 חברי כנסת, לשוב ולחוקק חוק שנפסל בבית המשפט העליון. תוקף החוק יהיה 4 שנים, או עד שנה לאחר תחילת כהונת הכנסת הבאה, המאוחר מבניהם.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שבה בית המשפט הסמיך את עצמו לפסול חוקים, למרות שאין לכך שום מקור חוקי. בניגוד לטענות, הרפורמה מאפשרת לראשונה לבית המשפט לפסול חוקים בתנאים מיוחדים. את הרעיון של פסקת התגברות ברוב של 61, עיגן לראשונה אהרון ברק כאשר הציע להוסיף פסקת התגברות ברוב של 61 ח”כים לחוק יסוד: חופש העיסוק.
בית המשפט הישראלי הסמיך את עצמו לפסול חוקים ללא מקור חוקי. כתוצאה מכך, בית המשפט נכנס בנעלי המחוקק, תוך כדי ביטוי שיקול דעת ערכי הנוגד את רצון הכרעת הבוחר.
כך לדוגמא, חוק הגיוס שבוטל בשנת 2012 ביטא הסכמה של נבחרי הציבור, אך בג”ץ פסל אותו, וגרם למשברים פוליטיים ולהפלת ממשלות.
בג”ץ גם ביטל 3 פעמים חוקים, שנועדו לפעול מול גל ההסתננות לישראל, ויצר בעיה דמוגרפית חמורה בלב תל אביב, תוך הפיכת חיי האזרחים בדרום העיר לבלתי נסבלים.
הטענה המרכזית, שמשמיעים המתנגדים לפסקת ההתגברות, היא שפסקת ההתגברות נותנת כוח בלתי מוגבל לנבחרי הציבור. האמת הפוכה. פסקת ההתגברות משיבה את האיזון בין שלוש הרשויות. בניגוד לנטען, ממשלות בישראל אינן בעלות כוח בלתי מוגבל. אורך כהונתן הוא מהנמוכים בעולם. בניגוד לשופטים, נבחרי הציבור צריכים להתמודד בבחירות, נותנים דין וחשבון לבוחר בכל מערכת בחירות ויכולים לאבד את מקומם בפרלמנט. הטענה, שהמחוקקים דורסניים, נובעת מהרצון להחליף את הכרעת הבוחר בשאלות ציבוריות, ולהעביר אותה להכרעת השופטים.
העובדה שבית המשפט העליון מקבל לראשונה סמכות לפסול חוקים, לא תעודד את השימוש בפסקת ההתגברות, אלא תביא לשיח פורה בין הרשות השופטת למחוקקת. כל זאת, כאשר המילה האחרונה במחלוקות ערכיות ופוליטיות נשמרת עבור הכרעת הבוחר באמצעות נבחריו.
