הרפורמה המשפטית – הוועדה למינוי שופטים

כדי לבחור שופט נדרש רוב של 7 מתוך 9 נציגים. בפועל, לאנשי מערכת המשפט יש ווטו בוועדה ואישורם נדרש לכל בחירת שופט. כתוצאה מכך נוצרים מינויים בשיטת ‘חבר מביא חבר’. כך לדוגמה, נפסל מינויה של פרופ’ רות גביזון כשופטת בעליון, לאחר שהשופט אהרון ברק סיכל את מינויה בטענה שיש לה אג’נדה.

הרפורמה המשפטית מציעה להרחיב את הוועדה ל-11 נציגים. לראשונה, יינתן ייצוג שווה לכל אחת משלוש הרשויות:

• שלושה שופטים,
• שלושה שרים,
• שלושה חברי כנסת שהם יו”ר וועדת הכנסת, יו”ר וועדת החוקה כנציגי הקואליציה, יו”ר הועדה לביקורת המדינה כנציג האופוזיציה.
• שני נציגי ציבור שימונו על ידי שר המשפטים.

הרוב שיידרש למינוי שופט יהיה רוב רגיל. התוכנית תאזן ותגוון את הרכב השופטים במערכת המשפט.

כדאי לדעת שמתוך 30 המדינות המובילות בעולם במדד הדמוקרטיה, על-פי העיתון ‘האקונומיסט’, רק בהודו ובבריטניה יש וטו לשופטים בוועדה לבחירת שופטים. בכל שאר המדינות המתוקנות בעולם, יש רוב לנבחרי הציבור בוועדה לבחירת השופטים, תוך הקפדה על התייעצות וייצוג גם לשופטים, אך הם לא הרוב בוועדה.

נשיאת העליון השופטת אסתר חיות אמנם טוענת, כי לאף גורם בוועדה אין רוב אוטומטי לבחירת המועמד המועדף עליו, וכי הטענה כאילו הליך הבחירה בוועדה מתבצע “בחדרי חדרים” וללא פרוטוקול, משוללת כל יסוד.  אולם בפועל שלושת נציגי העליון בוועדה מצביעים פה אחד, ושני נציגי לשכת עורכי הדין מצביעים כמעט תמיד בהתאם לשיקולי השופטים, משום שיש להם אינטרס מובהק שלא ליצור התנגשות עם אותם שופטים, שהם עתידים לפגוש בעבודתם בבתי המשפט.

בשנת 2020 מונו 61 שופטים בוועדה, למרות שבוועדה נכחו רק 6 נציגים ואילו שלושה החרימו את הדיונים. המינויים אושרו על סמך חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, ללא כל מקור חוקי לכך.

בנוסף, במערכת המשפט קיימת וועדה סודית, ‘וועדת השתיים’, המורכבת משני שופטים בדימוס, מסננת מועמדים עבור נציגי העליון בוועדה, לפי קריטריונים שלא נחשפו. למרות שלל עתירות בנושא, נשיאת העליון החליטה להשאיר את דיוני וועדה זו חסויים, אך כן לפרסם את סיכומי המלצות וועדת השתיים לחברי הוועדה לבחירת שופטים.