אתמול, בעת הדלקת הנר הראשון, שאלתי את נכדיי על שום מה אנו חוגגים את חג בחנוכה?
“לזכר ניצחון המקבים על היוונים” הם ענו לי.
זה גם מה שאני למדתי בגן ובית הספר, אבל זה לא לגמרי מדויק. הניצחון היה ניצחונה של התרבות היהודית על התרבות ההלניסטית, שהייתה מזיגה בין תרבות יוון העתיקה ובין תרבויות המזרח.
אלכסנדר הגדול, הוא אלכסנדר מוקדון, הרחיב מאוד את שטחי האימפריה היוונית, שבשיאה שלטה על שטחים, שהגיעו עד להודו ומצרים. אחת ממטרות המלחמה והכיבוש של אלכסנדר מוקדון היה הפצת התרבות ההלנית, תרבות יוון, ודחיקת תרבויות אחרות שנתפסו כתרבויות נחותות.
דרכם של אלכסנדר מוקדון, ולאחר מכן של יורשיו הדיאדוכים, להפצת תרבות יוון לא הייתה בדרך של כפייה, אלא בגישה חיובית של עידוד והשפעה. לצורך זה הם עודדו הגירה של יוונים מיוון אל ארצות המזרח, ובעיקר אנשי תרבות כמו סופרים, משוררים, ציירים, מלומדים והוגי דעות. כספים רבים הושקעו בארצות שנכבשו לבניית מבני חינוך, תרבות, ספורט ודת.
הראשונים לאמץ את התרבות ההלנית היו השכבות האריסטוקרטיות המקומיות, שהיו בעלות עניין להיחשף לתרבות השליט החדש, אך עם הזמן חלחלה התרבות החדשה גם אל השכבות העממיות. המפגש עם תרבויות המזרח הוביל להתפתחות התרבות ההלניסטית, תוך מזיגת מנהגים מתרבויות אחרות, כמו תרבות מצרים ופרס.
אחד היסודות המובילים בתרבות ההלניסטית היה ההתייוונות, שכללה אימוץ שמות יווניים, לימוד השפה היוונית ושימוש בה, אימוץ החינוך היווני, קריאת יצירות יווניות, שימוש בחפצים יווניים, השפעת האדריכלות היוונית ועוד.
גם בארץ ישראל, שבה ליהודים היה שלטון אוטונומי עוד מתקופת “שיבת ציון” בעת שליטת הפרסים בארץ, החלה להתפשט תופעת ההתייוונות. התופעה בלטה בעיקר בערים, שם החלה האריסטוקרטיה היהודית לאמץ שמות יוונים ומנהגים מתרבות יוון.
בשנת 176 לפנה”ס חל מפנה מהותי והתגברה מגמת ההתייוונות. באותה תקופה שלטה באזור הממלכה הסלאוקית, שהייתה אחת מכמה ממלכות, שהוקמו לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון בידי יורשיו. המרכז התרבותי היהודי היה בית המקדש, והכוהן הגדול היה למעשה מנהיג האוטונומיה היהודית.
בשנת 176 לפנה”ס שכנע, באמצעות שוחד, יהודי בשם יאסון את מנהיג הממלכה הסלאוקית, אנטיוכוס הרביעי, להדיח את הכוהן הגדול חוניו מתפקידו ולמנות את יאסון במקומו. יאסון, ששמו העברי היה יהושוע, היה אחיו של הכוהן הגדול חוניו.
בשיתוף עם אנטיוכוס, האיץ יאסון את תהליכי ההתייוונות בארץ. הוא תכנן לשנות את שמה של ירושלים לאנטיוכיה, והקים בעיר גימנסיון ואפביון, בתי ספר שבהם התחנכו ילדי האליטה על ברכי התרבות ההלניסטית, במקום המסורת היהודית.
חוקי האבות, החוקה על-פיה התנהלה יהודה, שאושרה על-ידי השליטים והתבססה על חוקי התורה, בוטלה, ובמקומה הוכנסה חוקה הלניסטית חדשה. הפעילות בבית המקדש המשיכה אך לצידה התנהל פולחן אלילי. תושבי ירושלים, שהשתלבו בפעילות ההלניסטית נרשמו כאנטיוכים, וזכו להטבות אל מול אלו שדבקו בתרבות היהודית.
יאסון החזיק בתפקיד הכוהן הגדול שלוש שנים והודח בידי מנלאוס, ששילם לאנטיוכוס סכום נכבד יותר, בתמורה למשרת הכוהן הגדול. הסכסוכים הפנימיים בתוך יהודה, בין המתייוונים לבין שומרי המסורת היהודית, הלכו והחריפו.
בשנת 169 לפנה”ס סייע מנלאוס לאנטיוכוס לשדוד את אוצרות בית המקדש, מה שעורר מהומות מצד שומרי המסורת היהודית. שנתיים לאחר, בעצת יועציו, היהודים המתייוונים, גזר אנטיוכוס שורת גזרות נגד הדת היהודית, קיום המצוות ושמירת המסורת היהודית.
גזרות אנטיוכוס היו הרקע לפרוץ מרד החשמונאים, שהחל במודיעין על-ידי מתתיהו הזקן וחמשת בניו, שסירבו לקיים את הוראות פקידי הממשל והרגו אותם.
שמונה קרבות מרכזיים היו במהלך המרד ועוד מאות אירועים משניים, רבים מהם בין המורדים ובין המתייוונים. חלק מהקרבות היו ממש מלחמת אחים בין שומרי המסורת היהודית לבין המתייוונים, אך גם בקרבות הגדולים בין צבאות הממלכה הסלאוקית ובין צבא המורדים היהודים, יהודים מתייוונים רבים הצטרפו לכוחות הממלכה הסלאוקית במלחמה נגד בני עמם.
מרד החשמונאים, נמשך כשבע שנים, עד לשנת 160 לפנה”ס, אולם המאבק לעצמאות נמשך עוד כעשרים שנה עד לשנת 140 לפנה”ס, והקמת מדינת החשמונאים. ניצחון החשמונאים הביא לתקופה של עצמאות מדינית, ופריחה לתרבות היהודית בארץ ישראל. מדינת החשמונאים שהוקמה הביאה לרווחה כלכלית, הורדת נטל המס, הרחבת גבולות הממלכה, והשתלטות על נמלים ועל דרכי המסחר.
מרד החשמונאים היה גם זרז להתפוררות האימפריה הסלאוקית ועליית האימפריה הרומית. היהודים היו הראשונים שהעזו למרוד, וניצחונם עודד ערים ועמים אחרים בתוך הממלכה למרוד ולהילחם לשחרורם מעול הסלאוקים.
המסורת היהודית מספרת שאת המרד עוררה חנה, בתו של מתתיהו. אחת הגזרות הנוראיות ביותר שגזרו היוונים על היהודים הייתה גזרת הלילה הראשון, שעל-פיה כל אישה יהודייה שמתחתנת חייבת להעביר את הלילה הראשונה במיטתו של ההגמון היווני, על כל המשתמע מכך.
היהודים, שפחדו מאיימת חיילי ההגמון היווני, נאלצו לציית לגזרה המשפילה, היות והאלטרנטיבה הייתה מוות. ואז הגיע ליל כלולותיה של חנה, בתו של מתתיהו. באמצע סעודת הכלולות, אל מול המון המוזמנים, נעמדה הכלה, קרעה מעל עצמה את בגדי הכלולות, ונותרה עירומה בפני הקהל ההמום.
אחיה של חנה, שחשו שכבוד המשפחה נפגע על-ידי אחותם, הסתערו לעברה, אלא שאז היא צעקה לעברם: על מה אתם כועסים? על זה שנותרתי עירומה מול הקהל? הרי כולם יודעים מה יהיה גורלי הלילה עם ההגמון היווני. על הדבר הנורא הזה אינכם כועסים?! ממעשי ההגמון כולכם מחרישים ומפחדים.
על-פי המסורת המעשה האמיץ שחנה עשתה הצית את אש המרד.
מדינת החשמונאים החזיקה מעמד 77 שנים, ונפלה בעיקר בשל ריב האחים הורקנוס ואריסטובולוס, בני ניניו של מתתיהו החשמונאי, שרבו ביניהם על השלטון. במאבק בין מחנות הורקנוס ואריסטובולוס התנהלו קרבות של ממש.
כדי להכריע במחלוקת ביניהם, פנו השניים לשליט הרומי פומפיוס. זה ניצל את חולשתם, כבש את ירושלים, ביטל את המלוכה החשמונאית והפך את המדינה הצעירה לבת חסותם הכנועה של הרומאים. בשנת 63 לפנה”ס, 77 שנים לאחר הקמתה, הגיע סופה של המדינה היהודית העצמאית.
ריב אחים ובעיקר מסירת גורלה של המדינה לידי מעצמה זרה, הם שהביאו לקיצה של מדינת החשמונאים.
חג חנוכה שמח!