השקר הטכנולוגי, שהפך לדבר נפוץ ומקובל בחברות סטארטאפ רבות, הגיע לערכאות. .בשבוע שעבר גזר בית המשפט בקליפורניה ארה”ב 11 שנות מאסר על היזמית אליזבת הולמס. בתחילת השנה הורשעה הולמס על-ידי בית המשפט בהונאת המשקיעים, שהשקיעו בחברת תראנוס שהיא הקימה.
תראנוס נוסדה בשנת 2003 על-ידי הולמס שהייתה אז בת 19 בלבד. הטכנולוגיה שתראנוס התיימרה לפתח, אמורה הייתה לאפשר למעלה מ-200 בדיקות דם שונות במכשיר אחד, וזאת באמצעות דקירה קלה באצבע.
תראנוס גייסה יותר מ-700 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים. בתוך תקופה קצרה מאוד שוויה הוערך בכמעט 10 מיליארד דולר. הולמס, המייסדת, נכנסה לרשימת 400 העשירים ביותר בארה”ב של “פורבס“, והוגדרה כאישה המיליארדרית הצעירה ביותר, שעשתה את הונה בזכות עצמה.
כמה שנים לאחר מכן נחשף, שדיווחי החברה היו שקריים. המשקיעים בחברה קיבלו תוצאות מזויפות ומצגי שווא לגבי היכולת הטכנולוגית של תראנוס. רוב בדיקות הדם, שהחברה כביכול עשתה באמצעות המכשיר שהיא פיתחה, בוצעו בפועל בשיטות סטנדרטיות על-ידי עובדי החברה.
הולמס אינה הנוכלת היחידה שמרמה משקיעים. כמה שנים לפני שהולמס הקימה את תראנוס, חברה ישראלית גייסה 400 מיליון פאונד בבורסה בלונדון. מנכ”ל החברה, שהציג את החברה בפני המשקיעים, השתמש במוצר של חברה מתחרה בכדי להראות למשקיעים “טכנולוגיה עובדת”.
כמה שנים לאחר מכן אותו מנכ”ל/יזם מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח, לאחר שביהירותו הרבה הוא הפר צווים של בית המשפט וביזה את הוראותיו.
בשנים האחרונות התפתח מקצוע חדש ומבוקש – Storyteller, המציע את שירותיו לחברות הטכנולוגיה הצעירות. מספרי הסיפורים מסייעים ליזמים לספר למשקיעים, בצורה המשכנעת ביותר, את סיפורם, ואת סיפורה של החברה שהם הקימו.
וכאשר מספרים סיפור למאזינים, שכמהים לשמוע סיפורים יפים ומבטיחים, בלי לבדוק את מהימנותם, הגבולות נפרצים והסיפורים מפליגים על כנפי הדמיון.
הולמס, הצעירה והנאה, בעלת כושר ביטוי ואישיות סוחפת, לא נזקקה לשירותי מספרי הסיפורים. לחיזוק סיפוריה היא גם צרפה לחברה בכירים מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית, ואנשי ציבור מהשורה הראשונה כולל מזכירי המדינה לשעבר הנרי קיסינג’ר וג’ורג’ שולץ, שגם הם לא התאמצו לבדוק את מהימנות המצגות שחברה הציגה.
והמשקיעים הפרטיים, שנשבו בסיפוריה ובקסמה של הצעירה הנאה, פתחו את פנקסי השיקים ומחקו מחשבונות הבנקים שלהם 700 מיליון דולר.
וכאן עולה השאלה האם האשמה מוטלת על כתפיה של הולמס בלבד, והמשקיעים הם קורבנות נטולי אשמה?
רדיפת הבצע, המרוץ אחר האקזיט הבא, הפחד להחמיץ את ההזדמנות והאובססיה להתעשרות קלה ומהירה, מניעים את קהל המשקיעים הפרטיים והמוסדיים כעדר סומא, הנוהר אחר חלומות ומספרי סיפורים.
טענותיהם של המשקיעים כלפי הולמס הם חלק מהצביעות הצינית של עולם ההשקעות. כמיהתם של המשקיעים לשמוע סיפורים מבטיחים, ובעקבותיהם לפזר כספים, הם מאיץ המדברן את היזמים הצעירים להפליג על כנפי הדמיון, בהציגם את המיזמים שלהם.
“הוא קוסם” אמר לי פעם משקיע וותיק על יזם צעיר, שהצליח, בפגישה קצרה עם בעלי הון, לגייס סכום דמיוני. “קוסם“, שהיום קוראים לו “אומן חושים“, הוא לא יותר ממאחז עיניים, שגורם לקהל שלו להאמין שהשקר הוא אמת. והקהל, שיודע שהקוסם מתעתע בו, עדין משלם במיטב כספו ומריע בסיום ההופעה.