בשנים האחרונות מושא חלומם של יזמים רבים בעמק הסיליקון ובאומת הסטרטאפ היה להפוך את הסטרטאפ שהם הקימו לחד-קרן – Unicorn.
האנלוגיה לחד-הקרן, אותה חיה מיתולוגית בעלת תכונות קסומות ואציליות, נעשתה אל מול חברות סטרטאפ, שצמחו במהירות והגיעו בתוך זמן קצר לשווי שוק של מיליארד דולר ויותר.
את תופעת “חדי הקרן” המציאו בתעשיית הון הסיכון מנהלי ההשקעות, שצריכים להשקיע בפרק זמן קצר סכומי כסף גדולים, תוך מאמץ מינימלי, בשאיפה להביא, לפחות מחלק מההשקעות, תשואה מהירה במכפילים גבוהים במיוחד.
תכליתן של חברות אלו אינה רווחיות, כפי שמקובל בעולם העסקי המסורתי, אלא כיבוש שוק ומיתוג זוהר בתקשורת, שאמורים להוביל את החברה לאקזיט ענק בשווי בלתי הגיוני בהשוואה לפעילות העסקית של החברה.
כך נולדו להם מונחים כמו מסלול גידול הוצאות אקספוננציאלי, שמצדיק השקעות ענק שנה אחר שנה, ואסטרטגיית השיבוש – Disruptive, שמסבירה את הנחות הענק וסבסוד הלקוחות במטרה לכבוש שווקים.
חברות סטרטאפ, שבוחרות במסלול הזה, צועדות לעבר אחת משתי תוצאות: הצלחה עצומה או כישלון צורב. אין תוצאת ביניים.
וכך, בעת משבר, ומשברים לא חסרים, החברות שנמצאות במסלול הגידול המטורף, אינן יכולות להמשיך לגייס כספים בכדי להמשיך למממן את הגרעון העצום בין ההוצאות להכנסות, ונכנסות למסלול קיצוצים דרמטי, שמוביל בדרך כלל להתרסקות מהירה.
לעומת גישה זו, קיימת גישת הגידול המבוקר, שבונה חברה עם חזון עסקי כלכלי במטרה לייצר רווח, שהוא הפער ההולך וגדל בין ההכנסות להוצאות. חברות אלו אולי לא יגיעו לשווי מטורף בתוך שנים ספורות, אבל בימי משבר הן תדענה להגיב ביעילות, לצמצם בזהירות בכדי לעבור את המשבר במינימום נזקים ולצמוח ביום שאחרי.
מאמר, שפורסם באתר Kauffman Fellows, משווה את החברות הללו, הפועלות בגישה המסורתית בשאיפה לרווחיות עסקית, לגמל, ספינת המדבר. הגמל, חיה אמיתית בהשוואה לחד-הקרן המיתולוגי, נושאת עמה מזון ומים לימים קשים של מחסור בהם היא צריכה לחצות מדבריות ללא מזון ומים. ובעת הגיעה למקום שבו יש מים ומזון בשפע, יודעת הגמל לנצל את זמינות המשאבים עד תום ולאגור אותם לימי המשבר הבא.
