וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום,
כִּי הוּא נורָא וְאָיוֹם.
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ.
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ.
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת:
כך נפתח הפיוט וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה, ובהרבה מקומות ביום הכיפורים. את הפיוט מייחסת המסורת לרבי אמנון מהעיר מגנצא, הלו היא העיר הגרמנית מיינץ, עיר הבירה של מדינת ריינלנד-פאלץ, שהייתה עיר מרכזית וחשובה ביהדות אשכנז, ובמשך כאלף שנים התקיימה בה קהילה יהודית מפוארת.
במאה ה-11 חי במגנצא רבי אמנון, שהמסורת מספרת עליו שהיה יפה תואר, עשיר וחכם. באותם ימים שלט בעיר ההגמון, נציג הכנסייה, שנהג להיפגש עם רבי אמנון, ובכל פעם ניסה לשכנעו להמיר את דתו. ובכל פעם רבי אמנון סירב סירוב מוחלט לבקשה, למורת רוחו של ההגמון.
באחד הימים נפגשו ההגמון ורבי אמנון, וכאשר ההגמון הקשה ולחץ על רבי אמנון להמיר את דתו, אמר לו רבי אמנון:
“חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים”. הלך רבי אמנון לביתו ומיד הבין שטעה, שכן לא הייתה בלבו כל כוונה לחשוב על המרת דתו.
עברו שלושה ימים ורבי אמנון סירב ללכת אל ההגמון. שלח ההגמון שליחים והביאוהו בכוח. עמד רבי אמנון בפני ההגמון ואמר לו: “לשוני בגדה בי, ועל כן דינה להיחתך”. שמע ההגמון את דברי רבי אמנון והתרתח. “לא את הלשון אשר דברה אמת אחתוך לך”, אמר ההגמון, “אלא את הרגלים אשר סירבו לבוא אלי”.
וכך, באכזריות רבה, קיצצו ההגמון ועוזריו את אצבעות רגליו ואצבעות ידיו של רבי אמנון, והחזירו אותו אל ביתו, מדמם אל מותו.
היה זה בערב ראש השנה, ויהודי העיר ששמעו על האסון התקהלו סביב ביתו של רבי אמנון, ממררים בבכי וממענים להאמין שרבי אמנון עומד להיפרד מהעולם.
“קחו אותי אל בית הכנסת” ביקש רבי אמנון, ומשהובא אל בית הכנסת, שכוב על אלונקה, נשא את תפילת ונתנה תוקף והחזיר את נשמתו לבורא. יש גם אגדה המספרת שכעבור שלושה ימים נתגלה רבי אמנון בחלומו של תלמידו, קלונימוס בן משולם, לימדו את התפילה, וצווה עליו להפיצה בכל קהילות ישראל.
שיר לזכר הנופלים
לאחר מלחמת יום הכיפורים חיבר המלחין יאיר רוזנבלום לחן לפיוט, והקדיש אותו לזכרם של 11 בני קיבוץ בית השיטה שנהרגו במלחמת יום הכיפורים.
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום,
כִּי הוּא נורָא וְאָיוֹם.
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ.
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ.
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת:
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן
וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד.
וְכותֵב וְחותֵם (וְסופֵר וּמונֶה).
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות.
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון:
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן.
כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן.
מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּו. וּמִי לא בְקִצּו.
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה.
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה.
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה.
מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנוּעַ. מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף.
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר. מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר.
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם:
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה:
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ.
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות.
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת.
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה.
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו.
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו:
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם.
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם.
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם:
אָדָם יְסודו מֵעָפָר. וְסופו לֶעָפָר.
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו.
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר.
כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נובֵל.
כְּצֵל עובֵר. וּכְעָנָן כָּלָה.
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת. וּכְאָבָק פּורֵחַ.
וְכַחֲלום יָעוּף:
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם:
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ:
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ.
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ:
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.
וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ.
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ.
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ.
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ.
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה.
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ:
